.png)
טיפים ומידע על כלבים
לפני שאנחנו נפגשים יש כמה הכנות שיעזרו לנו לזרז ולייעל את התהליך:
לפני כל פגישה, שלנו יש לוודא שהכלב שלכם רעב ויש בבית שני סוגי צ'ופרים שיעזרו לנו באימונים.
כדי שיהיה רעב, וודאו שלא אכל בין 8 ל10 שעות לפני הפגישה שלנו, ואת שני הצ'ופרים יש לחתוך קטן – בגודל של סלט ערבי ולמלא בהם שתי שקיות סנדביצ'ים מלאות.
יתכן שלא נשתמש בהכל באימון אחד אבל ממה שיישאר – אתם בכל מקרה תשתמשו באימונים בלעדי, ביום למחרת.
סוגי הצ'ופרים:
1. שקית אחת צריכה להיות מלאה בחטיפים יבשים בשריים כלשהם שקונים בחנות חיות חטיף מסוג "supreme" לגזע קטן הוא מצוין כי הוא כבר חתוך קטן – אבל אם לכלב שלכם יש העדפות מיוחדות – לכו עם ההעדפות שלה, הכי חשוב שיאהב את הצ'ופר שבעבורו הוא הולך לעבוד בפגישה:) רק ודאו שהחטיפים חתוכים קטן קטן.
2. שקית שניה צריכה להיות מלאה בנקניקיות (כן, רגילות של אנשים) חתוכות קטן. אין צורך לבשל אותן רק שלא יהיו קפואות. אפשר להשתמש גם בעוף מכובס שבישלתם לפני השיעור, או בפסטרמה / נקניק.
הסיבה שאנחנו צריכים שני סוגי חטיפים היא פשוט לגיבוי. אנחנו מתחילים את האימון עם האוכל הרגיל של הכלב, אחרי חצי שעה עוברים לחטיפים – ובסוף האימון -לנקניקיות.
* אם אתם טבעוניים ו/ או הכלב שלכם טבעוני – אפשר להשתמש בחתיכות של גבינה טבעונית, ירקות חתוכים שהכלב אוהב וכל מה שאתם יודעים שמלהיב אותו.
בחודש הראשון של האימון אנחנו משתמשים הרבה באוכל וחטיפים. כי ממש כמו ילדים – כלבים לומדים בצורה הטובה ביותר כשהם נהנים מהלמידה עצמה. בעיקר כשמנסים ללמד אותם התנהגות חדשה במקום הרגל ישן שלהם, שכבר התקבע וקשה לשנותו.
כולנו יודעים כמה קשה להיפטר מהרגלים – אז גם לכלבים שלנו קשה להשתנות, וצריך ללמד אותם בסבלנות ובאהבה שלב אחרי שלב, ולוודא שהתהליך עצמו נעים, גם להם וגם לנו.
כעבור חודש (+_) אנחנו מתחילים להוריד את כמות הצ'ופרים, אחרי שאבחנת שהכלב כבר מבין מה רוצים ממנו ויכול לבצע את כל האתות ללא אוכל.
אדגיש מעכשיו שהגמילה מהמזון היא תמיד הדרגתית וצריכה להיות מלווה על ידי.
סיכום
-
צום של 8 עד 10 שעות ולהשאיר מים כמובן.
-
שקית סנדביצ׳ים מלאה בחטיפים קטנטנים.
-
שקית סנדביצ׳ים מלאה בנקניקיות חתוכות קטן קטן.
-
לריכוז מקסימלי על הכלבה להיות אחרי טיול פיפי- קקי.
אענה בהתחלה מזוית אישית, ואז אגש להסבר המקצועי:
מהו אילוף חיובי – דרך הסיפור האישי – בפסקה אחת:
התלבטתי לפחות 10 שנים אם בכלל ללמוד אילוף, כי חששתי שלא משנה כמה אני אוהבת כלבים – סביר שבתור מאלפת אאלץ להיות מאד תקיפה עם הכלב, כי אצטרך "להראות לו מי הבוס" ולשים עליו קולרי חנק, קולרי דוקרנים וקולרי חשמל. ולכן כשגיליתי את האילוף החיובי בארץ ובח"ול – הייתי בעננים כי ידעתי שהסתיימה ההתלבטות: אילוף חיובי הוא חגיגה לאוהבי חיות כי הוא המקום שבו נפגשים סוף סוף מדע ואהבה, מוסר ולב, שכל ואינטואיציה, פרנסה וייעוד אישי.
מהו אילוף חיובי – ההסבר המקצועי:
אילוף חיובי הוא שיטת חינוך ואימון של בעלי חיים שמבוססת מדעית על מחקרים בתיאוריות למידה. תיאוריות למידה הן תיאוריות שבודקות איך בעלי חיים לומדים – איך הם לומדים להתנהג בצורה מסוימת? איך הם לומדים להפסיק להתנהג בצורה מסוימת? מסתבר שהרבה בעלי חיים – וגם ילדים ואנשים בוגרים – לומדים בצורה הטובה ביותר במינימום לחץ נפשי, מינימום פחד או כאב– ומקסימום כיף ורוגע – בעיקר כשמדובר בהתנהגויות חדשות שהמאמן שלהם רוצה שהם ילמדו.
למשל, אם אנחנו רוצים ללמד את הכלב שלנו ללכת ברצועה ברוגע מבלי למשוך קדימה – ההליכה הרגועה היא בעצם התנהגות חדשה – שאמורה להחליף את ההתנהגות הישנה שהפכה להרגל. ממש כמו אצל בני אדם, ההרגל נוצר בגלל חיזוק חיובי כלשהו, סמוי או גלוי. הכלב למעשה קיבל בעבר אינספור חיזוקים חיוביים על כך שמשך ברצועה – לרוב החיזוק הוא פשוט האפשרות להתקדם קדימה ולהריח משהו או לפגוש מישהו. החיזוק ניתן לרוב בטיול עם הבעלים מבלי משים, אפילו אם הבעלים גער או העניש את הכלב מדי פעם על כך במשיכה עזה בקולר – חבל על המאמץ – *החיזוק חזק יותר מהעונש*.
לכן הדרך הטובה ביותר ללמד את הכלב ללכת ברוגע ליד הבעלים היא ביסוס של הרגל חדש – באמצעות חיזוק חיובי על ההתנהגות ההפוכה: הליכה רגועה לצד הבעלים: בכל רגע שבו הכלב מתקשר עם הבעלים באופן כלשהו- אפילו רק במבט על הבעלים – ניתן לו חיזוק חיובי מידי, שלרוב יוקדם בסימן קולי כלשהו כמו "יופי!" או באמצעות קליקר.
התקשורת המתמדת של הכלב עם הבעלים גורמת לו כמובן להאט את צעדיו ולקשר את כל החיזוקים החיוביים בטיול עם שיתוף הפעולה של הבעלים – להיפגש עם כלב, לרחרח עץ ולקבל חטיף. בתחילת תהליך האילוף החיובי ניתנים לכלב הרבה מאד חיזוקים חיוביים ובקצב מאד גבוה – כדי לשמור על מוחו פתוח לקליטה מיטבית של מידע חדש.
קליטה של מידע חדש מפעילה במוח של כלבים (ושל אנשים) את אותו אזור של שליטה עצמית – הקורטקס הקדמי. תדירות החיזוקים יורדת בהדרגה אחרי שההתנהגות החדשה מוטמעת כהרגל. בניגוד לשיטות האחרות, בשיטה החיובית התהליך לא יהיה מלווה בענישה על "טעויות" שהכלב עושה כמו משיכה ברצועה קדימה. כיוון שהמטרה היא שהכלב ילמד שסביבת הבעלים היא מקום בטוח, מהנה ומתגמל – גם בטיולים – ולכן יבחר מרצונו להיות בקרבת הבעלים, ולא למשוך קדימה והרחק מהבעלים ועונשיו.
באילוף חיובי מדויק נשאר מעט מאד צורך בענישה, וסוג הענישה שכן יתבצע יהיה מסוג "ענישה פאסיבית" שכרוכה במניעת החיזוק ולא בהכאבה או הפחדה: מדי פעם, כשהכלב ימשוך קדימה ברצועה, המאלף יקפא במקום ולא יתקדם לכיוון שהכלב רוצה להתקדם, אלא רק כאשר הכלב יבחר בעצמו להאט או לעצור. זהו למעשה עונש פאסיבי ויעיל מאד, כיוון שניתנת לכלב אפשרות "לחשב מסלול מחדש" ולבחור בהתנהגות חדשה וטובה יותר – וכך להיות מתוגמל עליה בחיזוק חיובי נוסף.
קצת היסטוריה
הרבה מהשיטות של האילוף החיובי הגיעו ממחקרים ואימונים של יונקים ימיים כמו דולפינים ואריות ים, שאומנו עבור הצבא האמריקאי באוקיינוס הפתוח: בגלל שאת הדולפינים ואריות הים אי אפשר להעניש במים – כל האילוף התבצע על טהרת השיטה החיובית – וההוכחה להצלחה היתה בכך שהחיות היו חופשיות לברוח למעמקי האוקיינוס ועדיין בחרו להישאר ולעשות פעולות מורכבות מאד עבור המאמנים שלהם – כמו לגלות מוקשים בים ולקשור אליהם חומרי נפץ.
כשהמאלפים בצבא האמריקאי סיימו את השירות הצבאי הם החלו לנסות את השיטות החיוביות על חיות בית – כמו כלבים, חתולים, סוסים ותוכים – וכך התחיל בעצם הזרם החיובי באימון כלבים להיתמך בניסיון רב שנים של מקצוענים מהמדרגה הראשונה.
אילוף חיובי, חינוך ילדים וטיפול רגשי בבני אדם
הרבה פעמים עולה השאלה – "אבל מה עם כלבים תוקפניים? גם אותם מאלפים בשיטה החיובית? גם אותם לא מענישים אף פעם? ומה עם לומר "לא!" גם זה נחשב עונש גרוע?"
במקרים של כלבים "קשים" עם בעיות תוקפנות כלפי כלבים אחרים או אנשים – השיטה החיובית נחוצה ויעילה במיוחד. הכלבים האלה הם לרוב מפוחדים מאד, או בטראומה, ולרוב כבר נענשו פעמים רבות על ההתנהגות שלהם. אלה כלבים שצריכים הרבה חיזוקים על הרבה הצלחות קטנטנות בדרך להתנהגות הרצויה – כמו למשל על מבט כלפי כלב אחר מבלי להתפרץ עליו, על תקשורת נכונה עם הבעלים כאשר מתקרב טריגר שמקפיץ את הכלב, ועוד הצלחות קטנטנות והתנהגויות חשובות בתהליך הריפוי והרגיעה. אחת השיטות החיוביות המוכרות והיעילות לטיפול בתוקפנות היא שיטת ה
B.A.T . BEHAVIOR ADJUSTMENT TREATMENT
מה שמרתק בשיטה הזו הוא האופן שבו היא מעידה ומלמדת גם על הטבע האנושי ולכן יכולה להוות השראה גם לטיפול בטראומות של בני אדם. בשיטה הזו משתמשים בידע בסיסי על שפת גוף של כלבים: מסתבר שלכלבים יש ששה סימני שפת גוף מרכזיים שמתקשרים לכלבים אחרים את המשפט –"שמור מרחק בינתיים, אני עוד לא בטוח לגביך". זהו משפט שכלבים אגרסיביים שכחו איך "לומר" אותו – מבלי לתקוף מיד. בעגה המקצועית קוראים להם "סימני הרחקה", והם לרוב : הסטת מבט הצידה, מצמוץ עיניים, ליקוק שפתיים, רחרוח מסוים, התנערות ופיהוק. כמובן בהקשר למצב הדחק. בשיטת ה B.A.T מתגמלים את הכלב המטופל על השימוש בסימני ההרחקה האלה, שוב ושוב, באופן שיטתי, בהתחלה ממרק רב מהטריגר, ובהדרגה במרחק שהולך וקטן ממושא התוקפנות שלהם – למשל מכלב אחר. לכן בתחילת הטיפול נעזרים בכלב מסייע – רגוע ובוטח בכלבים ואנשים, שכלפיו הכלב המטופל לומד לתקשר בשפה כלבית מעודנת – כמו בסימני ההרחקה הללו. כעבור 21 יום חל בכלב שינוי רגשי שמתבטא בשינוי אורגני במוח שלו, בהורמוני הסטרס והרוגע, וכמובן בהתנהגות.
לא פחות מכך מעניין השינוי שחל בבעלים – השימוש הרב במילים "יופי!" ו"כל הכבוד" שנדרש באילוף חיובי – הוכח כמחולל שינוי גם בהרכב הכימי במוח של הבעלים. הכלב כמובן חש ומריח זאת, והרגיעה עוברת גם אליו, בהיזון חוזר חיובי מתמיד.
אילוף חיובי, רפואה וטרינרית ורפואה משלימה
מאלפים חיוביים נמצאים בקשר רציף עם וטרינרים ומרפאים ברפואה משלימה לבעלי חיים, כי כמו אצל בני אדם – יש קשר הדוק בין בעיות פיסיות, לבין בעיות התנהגות. להתנהגויות כמו אגרסיביות, חרדה, היפר אקטיביות ועקשנות – לרוב יהיה קשר לבעיות פיסיות שלא אובחנו – כי הכלב פשוט לא יכול לדבר ולומר שכואבת לו השן שהאוכל לא מתאים לו למערכת העיכול שלו. יש אחוז גבוה מאד של כלבים היפראקטיביים, או נבחניים מאד, ואפילו תוקפניים- שהתזונה שהם מקבלים פשוט לא מתאימה להם, והם יכולים להפוך לכלבים הרבה יותר רגועים – אם למשל מחליפים להם את המזון למזון עם הרכב חלבונים שונה, או משולב במזון רטוב.
סיפור ידוע בתחום הזה שמעתי ב"קליקר אקספו" – הכנס השנתי הבינלאומי לאילוף חיובי, על כלב שהיתה לו פריצת דיסק בחוליות הצוואר כתוצאה משימוש בקולר חנק והרבה מאד משיכות ברצועה גם עם קולר רגיל מבד. הצוואר כאב לו כל כך, עד שבכל פעם שהתקרבו אליו כדי לשים עליו רצועה ולצאת לטיול הוא היה נוהם על הבעלים. מישהו אמר לבעלים שהכלב דומיננטי וצריך להכניע אותו ולהראות לו מי הבוס, ואז הבעלים היה הופך את הכלב על הגב ושם עליו את הקולר בכוח. יום אחד הכלב פשוט נאלץ לנשוך את הבעלים ולשלם על זה מחיר מאד יקר. למזלם בסופו של דבר הכלב הגיע למאלף חיובי ששלח אותו מיד לווטרינר שצילם את השלד וזיהה את פריצת הדיסק. מיקרים כאלה יש הרבה יותר ממה שנדמה לנו בעיקר בגלל שכלבים פשוט לא יכולים לדבר. לרוב הכלבים האלה יהיו מתויגים כ"דומיננטיים" כ"כלבי אלפא" או כ"עקשנים".
מה עם כלבים "דומיננטים" וכלבי "אלפא" אגרסיביים?
תיאורית הדומיננטיות בכלבים הופרכה מזמן, על ידי זואולוג בריטי בשם ג'ון בראדשו, שחקר זאבים וכלבים במשך עשרות שנים והבין שזאבי "אלפא" אמנם קיימים פה ושם, אבל כלבי "אלפא" לא קיימים בקרב כלבי בית, וגם לא בקרב כלבי בר, משום שכלבים עברו אבולוציה משמעותית מאד והם כבר אינם זאבים מבחינות רבות מאד. המאמר של ג'ון בראדשו פורסם בעיתון "הארץ" לפני יותר מחמש שנים, ובאסכולה החיובית ממשיכים לקוות שהמחקר הזה ועוד מאות מחקרים דומים, וכמובן הניסיון המצטבר של האילוף החיובי, יביאו לשינוי גורף בגישה של עוד ועוד מאלפים ובתי ספר לאילוף. התקווה היא לפתיחה של הלב והתבונה לשיטות החדשות, אשר לא בכדי נושקות תדיר לשיטות חינוך עדכניות ומפותחות, בדוקות מחקרית ומעוגנות בכבוד למושא מחקרן. ולו רק כי הן מוכיחות לשכל את מה שהלב כבר יודע – שלחברו הטוב של האדם מגיע יחס של כבוד וסבלנות, יחס מושכל ומתחדש בפתרון "בעיות" כאלה ואחרות, גם כאשר הוא מתנהג כחיה פצועה וכאוטית -ובעצם – בעיקר כאשר הוא מתנהג כחיה פצועה וכאוטית.
בעקבות חוויותיי ב"קליקר אקספו 2015" – הכנס הבינלאומי השנתי לאילוף קליקר, רציתי לחדד כמה דברים חשובים על אילוף קליקר:
ההגדרה למאלפי קליקר הוא בגדול מאלפים שמשתמשים בעקרונות מדעיים פשוטים לעיצוב התנהגות של בעלי חיים. אינספור מחקרים הוכיחו שוב ושוב כמה שהשימוש בענישה אקטיבית (מיד אסביר) מיותר וכמה נרחבת ועמוקה ההשפעה של חיזוקים חיוביים מסוגים שונים, ובתדירות גבוהה.
הקליקר הוא בסך הכל מכשיר קטן שמשמיע ״קליק״ – ואחרי שהכלב לומד שמשמעות הקליק היא ״כן, מצויין! בדיוק כך!״ הוא למעשה נהיה "מכור" לחיזוק הזה – עד כדי כך שהיעדר החיזוק הזה הופך להיות מתסכל, ולכן משמש כעונש מספיק כשלעצמו. היעדר החיזוק הזה, שמודגש לפתע בין שלל חיזוקים תכופים, מייתר עונשים אחרים לחלוטין: כל אותם עונשים או "תיקונים" כמו משיכה בקולר חנק, דוקרנים, חשמל, מכות על האף או אפילו גערות- לא רק מיותרים אלא כמובן מזיקים מאד. היעדר החיזוק הוא למעשה העונש היחידי שמאלפי קליקר משתמשים בו (מכונה גם "עונש פאסיבי" / ״ענישה שלילית״)
אם להיכנס לראש של הכלב, אימון קליקר בעצם מרגיש כמו במשחק ״קר – חם״: הקליק בעצם אומר לכלב: ״חם! לוהט! ״ והיעדר הקליק: "קררר.." ועכשיו דמיינו שאתם רעבים בארץ זרה שהשפה בה לא מובנת לכם, חוץ משלוש או ארבע מילים וה״קליק״ שמשמעותו ״מצוין. חם!! ״ וכמובן אוכל טעים. כך, היעדר הקליק אחרי סדרה ארוכה של קליקים הוא למעשה עונש לכל דבר ומשמש כלי מצוין לעיצוב התנהגות, ויעיל במיוחד בפתרון בעיות התנהגות כמו אגרסיביות וחרדה.
בעיות של אגרסיביות וחרדה הן למעשה הבעיות שבהן אילוף חיובי נחוץ שבעתיים, כי במקרים של אגרסיביות ו/או חרדה הענישה האקטיבית כמו מכה על האף, משיכה בקולרי חנק או הכאבה/ הפחדה – מחמירים סימפטומים רבים של הבעיה, ואף יוצרים בעיות נוספות.
המעניין הוא שככל שניתנים יותר חיזוקים כך היעדר החיזוק עובד יותר, ומייתר עונשים אחרים.
הכי מרתק בעיניי היה הממצא הבא:
מחקרים מראים שכאב הוא לא תמיד עונש. כלומר שימוש בקולרים מכאיבים שונים לא בהכרח מפסיק התנהגות לא רצויה, כי הכלב מתרגל לכאב ואז למעשה הכאב הופך לחיזוק. או במילים של קאתי סדאו – ״שני הדברים הבאים יכולים להוות חיזוק
חיזוק חיובי עבור הכלב
1. גירוי נעים
2. כל דבר שגורם למציאות לעבוד כמצופה. כן, גם אם זה כאב״.
הבעיה היא שכשאנשים רואים שקולר החנק לא מפסיק את בעיית המשיכות ברצועה או הקפיצות על כלבים או אנשים ברחוב, הם פשוט מנסים לחנוק חזק יותר. וזה כמובן מסוכן מאד לכלב. לא סתם הקולרים האלה הוצאו מחוץ לחוק במדינות אירופאיות נאורות. בקרוב אצלנו.
"אפרת שלום, הבאנו גור לפני חודשיים, היום בן 7 חודשים. הוא מתוק ועליז ואנחנו אוהבים אותו מאד, אבל אנחנו כבר על קצה העצבים – הוא לא מפסיק לעשות צרכים בבית. הטיולים איתו בחוץ הם אינסופיים ועדיין הוא כמעט לא עושה עושה צרכים בחוץ. הוא מחכה שנגיע הביתה ואז משתחרר לו הכל. מה עושים..??"
לפני הכל – אל דאגה! להכל יש פתרון באילוף חיובי והומאני. אין צורך להעניש, זה מחמיר את הבעיה והורס את היחסים עם הכלב (עונש עשוי לגרום לכלב לחרדות מכם ובלבול בלמידה)
עד גיל 7-8 חודשים זה נורמלי שגור יעשה צרכים פה ושם בבית. עם זאת, צריך לראות כבר יותר ויותר עשיית צרכים מחוץ לבית. אם עשיית הצרכים ממשיכה מעבר לגיל הזה, סביר שיש:
1. בעיה פיסית שמצריכה בדיקה וטרינרית הכוללת בדיקות דם ושתן (דלקת בשלפוחית ועוד)
2. בעיה רגשית כמו חרדות או הצפה רגשית בטיולים שגורמת לכלב להיות יותר מדי מרוגש\ מפוחד כדי להשתחרר ולעשות צרכים.
3. בעיה רגשית כמו חרדות ופחדים מאחד הבעלים בבית -לכן רצוי לעולם לא להעניש את הגור כדי שלא יפתח חרדות כאלה הגורמות להשתנה מוגברת.
מה לקנות ולמה? גדר גורים ולא כלוב
למה לא כלוב? כלוב מלחיץ מאד (מאד) כל בעל חיים – הוא מרגיע רק כשיש אופציה לצאת ממנו. סטרס כזה עשוי לגרום לבעיות חרדה והתנהגות חמורות נוספות בכלב, אלא אם נמצאים לידו כשהוא נמצא בכלוב, ולרוב לא יותר משעה שעתיים.ש לרכוש גדר גורים וליצור ממנה מתחם של מטר וחצי על מטר וחצי ( לכלבים גדולים 2X2).
מה המטרה של הגדר?
ליצור מתחם קטן יחסית ( אך גדול יותר מכלוב..) שבו הכלב יעדיף להתאפק כדי לא לעשות בקרבת עצמו – וכך – לחזק את שריר הסוגרים שלו. כלבים לא אוהבים לעשות צרכים בקרבת עצמם ומזונם, ולכן יתאפקו כשהם נמצאים באזור קטן. אלא אם כן – הם נמצאים במתחם זמן ממושך מכפי שהם מסוגלים להתאפק – ואז יעשו במתחם, אבל לפחות ימנעו מכם את הפיפי על השטיח.
והאם הכלב עושה צרכים במתחם שלו?
אכן המצב האידאלי הוא שלא יעשה גם במתחם אלא יתאפק ויחכה שיוציאו אותו לטיול מחוץ לבית. לכן, הגמילה הכי מהירה מצרכים מתרחשת כאשר אתם מספיקים להוציא את הכלב מהמתחם שלו לפני שהוא מספיק לעשות במתחם שלו. אצל גורים צעירים מאד זה כל חצי שעה או שעה, וככל שהכלב מתבגר כך הוא יכול להחזיק יותר: גיל חודש וחצי – יכול התאפק מקסימום שעה. גיל חודשיים – שעתיים, גיל שלושה חודשים – קצת יתר משלוש שעות וכן הלאה.
מה שמים במתחם כדי שהכלב יאהב אותו ויכנס אליו מרצונו?
המטרה היא שהגור יאהב את המתחם שלו, ושלא ירגיש בו חלילה בעונש, או בודד או משועמם מדי. אז רצוי להיכנס למתחם עם הגור ביחד, ללטף ולשחק איתו, ואז להכניס לשם את המזון שלו, שתיה, שתיים- שלוש עצמות לעיסה, חטיפים לכלבים, מקום מרבץ רך ונעים, וצעצועי האכלה מסוג "קונג -קלאסיק" ו"קונג -וובלר".
מתי להכניס את הכלב למתחם ולכמה זמן?
אחרי שארגנתם את המתחם על הכלב לשהות בו ברגעים שבהם אתם משערים שהוא עשוי להתפנות בבית ואינכם זמינים להוציא אותו לטיול, או להשגיח עליו כדי לראות מתי הוא מסמן שהוא צריך.
הרגעים שבהם רוב הגורים / כלבים עושים צרכים הם:
שעה או שעתים (תלוי בגיל הגור) אחרי שעשה צרכים בפעם האחרונה (ולכן כנראה שכבר יש לו שוב)
מיד כשקם משינה או מנוחה
אחרי אכילה או שתייה
רחרוח, סיבובים סביב עצמו, אי שקט
אחרי משחק\ אינטראקציה אינטנסיבית עם כלב\אדם\בע"ח אחר
אם הגור צעיר מאד ונוטה לעשות צרכים בכל שעה, כדאי להשגיח עליו גם כשהוא מחוץ למתחם או להכניס אותו למתחם אחרי פחות משעה מההתפנות האחרונה שלו. כמובן, לשים לב לסימני התפנות מקדימים (רחרוח, סיבובים סביב עצמו, חוסר שקט).
במשך השעה הזו, רצוי לשים במים של הכלב מעט אבקת מרק עוף כדי שישתה מהם יותר, וכך יהיה סיכוי גדול יותר שכשתוציאו אותו מהמתחם החוצה לטיול – הוא באמת יעשה כי יהיה לו הרבה פיפי. כשהוא עושה בחוץ – לשבח ולתת חטיף.
מה לעשות כשאנחנו יוצאים מהבית להרבה שעות??
אציין שאם משאירים את הגור להרבה שעות במתחם על בסיס יומי – הגמילה יכולה להתארך הרבה יותר, מאשר אם מוציאים אותו לטיול לפני שהוא מספיק לעשות בו צרכים. מאמר והגור לומד לעשות צרכים במתחם שוב ושוב, ופחות להתאפק.
אבל אם אין ברירה, שמים במתחם פדים מיודים שסופגים את הצרכים בצורה מיטבית ולא משאירים ריח של שתן תחתיהם, כיוון שאינם מאפשרים מעבר נוזלים לרצפה. כך, ניתן לסלק את ריח השתן מהמתחם כשמשליכים את הפדים לפח. בהיעדר ריח שתן לכלב יש פחות חשק לעשות צרכים – אלא אם כן השלפוחית שלו כבר ממש מלאה, כמובן. ניתן להשיג את הפדים המצוינים הללו בחנות חיות .
בנוסף, ליתר ביטחון, אפשר לשים פד אחד ליד הדלת של הבית או במקומות שהכלב נוטה להתפנות בהם בבית, כאשר אינכם משגיחים או כששכחתם לשים אותו במתחם( נו נו נו לכם!)
למה לא כדאי להשאיר כלב במתחם ליותר מהזמן שהוא יכול להתאפק?
אם שמים אותו ליותר מהזמן שהוא יכול או יודע להתאפק – הוא יאלץ לעשות במתחם, ואז כל הכוח של התיחום נחלש- הכלב יתרגל לעשות צרכים בקרבת עצמו ולא יהיו לו כל כך אכפת יותר- ולכן פחות יתאפק ופחות ילמד להחזיק את שרירי השלפוחית.
להיכן מוציאים את הכלב מהמתחם?
התנועה של הכלב היא תמיד: מהמתחם אל מחוץ לבית לטיול צרכים. אם עשה בחוץ – ממשיכים עוד קצת בטיול לפני שחוזרים הביתה- כדי שהכלב לא יקשר את עשיית הצרכים שלו עם הפסקת הטיול – טיול = השיא של היום. זה דגש חשוב מאד, כי הרבה כלבים מתאפקים ולא עושים צרכים מחוץ לבית אחרי שהבינו שמיד לאחר שהם עושים צרכים – חוזרים מיד הביתה. אז חכו חמש דקות ורק אז חיזרו הבית. בבית – אפשר לתת לכלב עצם לעיסה ולתת לו להסתובב חופש לשעה שעה או שעה וחצי (תלוי ביל הגור כאמור) שבה סביר שלא יעשה צרכים בבית כי כבר עשה בחוץ. אבל אחרי שעה/ וחצי- חזרה למתחם (או לחליפין – לקחת אותו על הידיים שלכם, כדי שלא יעשה צרכים (כלבים לא עושים צרכים על הבעלים שלהם – אלא אם יש בעיה רפואית או נפשית קשה במיוחד). לחליפין, אפשר לשים לכלב רצועה ולהחזיק אותו קרוב אליכן בזמן שאתם ליד השולחן או מול המחשב, בתנאי שנעים ונחמד לו עם עצם לעיסה או צעצוע האכלה. לסיכום: בבית עצמו מותר לכלב להסתובב חופשי עד כשעה מרגע שעשה צרכים. עשה צרכים= שעה חופשית בבית. כעבור שעה חופשית בבית – חזרה למתחם עד הפעם הבאה. וחוזר חלילה.
אם הכלב לא עושה צרכים מחוץ לבית?
אם הוא לא מתפנה בחוץ כעבור 15 דקות מתחילת הטיול – חוזרים הביתה ולתוך המתחם. אפשר לנסות שוב כעבור חצי שעה. אבל אם הוא כן מתפנה בחוץ אין לעלות מיד הביתה אלא להמשיך עוד 5 דקות לטייל בחוץ. המטרה היא ללמד את הכלב שאם הוא עושה צרכים בחוץ – הטיול הכייפי נמשך ולא נפסק. יוצאי דופן הם המקרים שהגור חששן או חרדתי ובכלל לא נהנה מהטיול ורק רוצה לחזור הביתה (ואז רצוי לטלפן מיד לייעוץ מקצועי כדי להרגיע את הגור\כלב המסכן).
מה לעשות כשהכלב עושה צרכים בבית (מחוץ למתחם)?
לעולם אין להעניש כלב על כך שעשה צרכים. אין לכעוס או לדחוף את אפו לצרכים ושאר שיטות סבתא עתיקות. נדיר שהכלב יצליח לקשר בין העונש למעשה שלו, ורק יראה מתנצל כדי להרגיע את הכעס הכללי שהוא חווה מכם אך לא מבין את הקשרו. יש מצבים גרועים יותר שבהם הכעס של הבעלים גורם לכלב לפחד לעשות צרכים בקרבת הבעלים – ואז הכלב לא עושה צרכים גם כשאתם מוציאים אותו לטיול – פשוט כי אתם נמצאים לידו ומסכלים עליו.. ובמקרה הכי גרוע – לכלב תהיה טראומה מבני אדם.. אז: להתעלם, ולנקות באמצעות נוזל אנזימתי מיוחד שמנטרל ריחות שתן (לרכוש בחנויות חיות). או במים עם מעט אבקת כביסה שכתוב עליה BIO. את פעולת הניקוי אין לבצע בנוכחות הכלב, כדי שלא ילמד לחקות אותנו ולהעלים את צרכיו למשל ע"י אכילתם (תופעת ה"קורפופאגיה") .
מה לעשות כשהכלב נובח בתוך המתחם?
אם הכלב נובח במתחם יש להיעלם לו מטווח הראייה לרגע כל עוד הוא נובח – ואז לחזור ברגע של הפוגה בנביחות ולהיכנס איתו קצת למתחם וללטף. לאחר מכן, יש למלא צעצוע האכלה ולתת לכלב כדי שיהיה לו מעניין מספיק כדי להירגע במתחם. או עצם לעיסה משודרגת כמו עצם מעושנ ( להשיג בחנות חיות) או עצם לעיסה שטבלתם במים עם קצת אבקת מרק או מעט גבינה. בנוסף, יש לוודא שהמתחם נמצא באזור מרכזי בבית שממנו התצפית הנוחה ביותר על בני הבית. כשהכלב רואה אתכם הוא לרוב יותר רגוע.
טיפים חשובים נוספים
-
רצוי תמיד לדאוג לארוחות סדירות: ארוחות סדירות = יציאות סדירות = אפשרות לנבא יציאות מראש ולמנוע.
-
בדרך כלל בבוקר יש לעשות טיול כפול: מיד כשהכלב מתעורר, ואז שוב אחרי שאכל.
-
כשהכלב עושה בחוץ, יש לשבח ולתת חטיף – בתנאי שהצ'יפור לא מפריע לו בהתפנות.
-
אם יש מקום מסוים בבית שהכלב נוטה "לחטוא" בו – יש להאכיל אותו שם בכמה צ'ופרים טעימים שישאירו שם את הריח שלהם (כלבים לא מתפנים היכן שהם אוכלים)
-
רצוי מראש לא לאפשר גישה לחדרים שבהם הוא עלול "לחטוא" מאחר וכלבים תמיד יעדיפו פינות נסתרות לעשיית צרכים (כמו למשל בחדרים).
-
יש לעקוב אחרי מספר השעות בהן הכלב לא עשה בבית ולהגדיל אותן בהדרגה כל פעם ברבע שעה: אם ביום אחד ראינו שהוא מתאפק שעתיים מחוץ למתחם (בתוך הבית) אז ביום למחרת אפשר לאפשר לו להסתובב שעתיים ורבע מחוץ למתחם, וכן הלאה. בכל מקרה אם יש נסיגה – לחזור ללוז שבו היתה הצלחה והטבה ברורה.
-
במידה וחל עיכוב משמעותי בגמילה, יש להפסיק לצ'פר על עשיית צרכים מחוץ לבית.
-
אם סדר היום שלכם עמוס ולא מאפשר חלקים מהתכנית הנ"ל – בעיקר את החלק שהכלב מחוץ לכלוב בתוך הבית ונהנה מהחיים– חשוב לטלפן אלי להתאמת התכנית או להגמשתה.
בהצלחה לכם יקיריי, ואם אתם נתקלים בקשיים, צלצלו אלי. הקשיים יכולים להיות:
הכלב נובח במתחם שלו, הכלב לא עושה צרכים מחוץ לבית או כשאין התקדמות בתהליך (נדיר אך קורה) א לכל שאלה- אני כאן.
איך מטפלים בכלב תוקפני בשיטה החיובית?
כלבים תוקפים בגלל פחד או תסכול. כלבים לא תוקפים מתוך דומיננטיות – תיאוריית הדומיננטיות בכלבים הופרכה – אין כזה דבר כלב דומיננטי או "אלפא"
לשיטה שמודגמת בוידאו קוראים B.A.T, ובה משתמשים בשפת הגוף הטבעית של הכלב, כדי לעזור לו "לדבר" במקום לתקוף.
הימנעות מקרב היא משהו שרוב הכלבים התוקפניים שכחו איך לעשות, בעיקר איתנו – כשהם קשורים ברצועה.
אבל זה לא אומר שהם לא רוצים להימנע מקרב – כמו כל בעלי החיים – שתוקפים רק כשהם לא רואים ברירה אחרת.
אתם בטח מכירים את זה משנה שעברה – מתחילה סערה והכלב שלכם מחפש בטירוף מקום להתחבא ולהיעלם בו, ומתחילות הרעידות. חברים ייעצו לכם לא לגעת – ואחרים אמרו שכן, אני רק אציין שאין אימא בטבע שלא נצמדת לגורים שלה כשהם מפחדים – וכך גם קורה בין חברי להקה בוגרים. יוצאי דופן הם רק המקרים שבהם הכלב לא אוהב מגע.
לפני הכל – לבדוק בעיות בריאותיות שיכולות לגרום או להעצים פחד מרעשים אצל כלבים
כמו דלקות אזניים, בעיות גב וירכיים, דלקת מפרקים. לבדוק אצל וטרינר או ברפואה משלימה לבעלי חיים.
טיפול מונע וההכנות שלפני הסערה – להתחיל לתרגל הרבה לפני שיש בכלל גשם.
* לודא שיש שגרת פעילויות גופניות -4-3 טיולים ביום ומשחק עם כלבים ואנשים.
* לתרגל עם הכלב 10 דקות בבית "משחקי דפוס" מהנים וכייפים, כשתתחיל הסערה – הכלבה כבר תכיר את המשחקים והם יכולים לעודד אותו מאד. ניתן לקחת השראה בסרטון:
* לודא שיש לכלבה "מחילה" להתחבא בה בכל חדר בבית – או לפחות בחלל המרכזי שאתם נמצאים בו בזמן הסערה. רוב הכלבים יעדיפו להיות באותו חדר שבו נצאים הבעלים, גם אם לא ירצו ממש ליטופים. אבל לא תמיד – אז לודא שיש לכלבה איפה להתחבא גם בחדרים אחרים.
* להרגיל את הכלבה למגע מרגיע מסוג ״טי טאצ׳״ (T-Touch for dogs)' ראו סרטון:
* לוודא שיש אותות שמחים ולא מפחידים, כמו ״אלי״ ו״טאצ׳״.
*קריאת שפת גוף נכונה ע"י הבעלים, לימוד ״סימני הרגעה״ ראו ביוטיוב:
*לשחק 10 דקות ביום "משחקי דפוס" בבית על רקע מוסיקה מרגיעה, ראו ביוטיוב: through a dog's ear״
*משחקי גישוש בבית על רקע אותה מוסיקה
*הכרות עם קונגים וצעצועי האכלה
*מיטה מחוממת למקום מחבוא
*לודא שיש קולר עם שם וטלפון למקרה שהכלבה תברח מרוב בהלה
*להשתדל לא להשאיר הרבה לבד בעיקר לא בזמן הרעשים *לשמור שלא תברח מדלת או חלון פתוחים
*לשמור על רוטינות קבועות עם אותות מידע קבועים : ״טיול״, ״אוכל״ ״לילה טוב״ וכו׳.
*להאכיל טוב כשעה לפני או בין לבין הסערות, רצוי אוכל רטוב.
*מעבר למזון טבעי לכלבים או לפחות לבדוק רמות חלבון במזון הקיים ולהתייעץ לגביו אפשר גם עם אילונה.
*לודא ליטוף ומגע נכון, ליטוף איטי ולא מהיר.
*לודא ולעודד קשר טוב עם כלבים ואנשים.
* דסנסיטיזציה הדרגתית לרעשי סערה בהנחיית מאלף בלבד.
מה לעשות תוך כדי הסערה – כשהכלב כבר מפחד
* להתנהג בטבעיות – לנשום ולא לעצור את הנשימה, לא לנעוץ בה מבטים מודאגים – כלבים חשים הכל.
* להציע לכלבה סימני הרגעה *לאט* ו*במרווחים*
* להציע את משחקי הדפוס שתורגלו בשלב ההכנות ואז את צעצועי ההאכלה. אם הכלבה לא משתפת פעולה מרוב סטרס – לא להתעקש לשחק ולשחרר אותה להתחבא. לא לכפות יחס או מגע אלא אם היא רוצה בעצמה.
* לשמור את הדלתות הפנימיות בבית פתוחות כדי שלא תרגיש לכודה ושתדע שיש לה אופציות
* אם היא מחליטה להיכנס ל״מחילה״ אחרת בבית – לתת לה אבל לבדוק לשלומה כל חצי שעה שעה ככה, מבלי לבקש ממנה לצאת או לעשות משהו או לנעוץ בה מבטים מודאגים.
* אם היא במקרה רגועה בזמן הרעשים – להניח לה ולא למשוך תשומת לב למה שקורה בחוץ על ידי התבוננות החוצה מהחלון וכד.
* אם היא רוצה להתכרבל אתכם או להתלטף – לתת לה חום ואהבה וללטף אבל לא לחבק או
להגביל אותה בתנועה כדי שלא תחוש לכודה
* להשמיע את מוסיקת הרקע שהכירה לפני הסערה על רקע משחקי הדפוס המתגמלים.
* לסגור חלונות שלא יראו הברקים ( הם מנבאים את הרעם גם עבור כלבים)
* לצאת החוצה עם רתמה בטוחה – קולרים חונקים ומלחיצים עוד יותר. ואם הם רפויים -הם יכולים להשתחרר כשהכלבה מנסה לברוח.
* אם נקלעתם לגשם או סערה בטיול איתה בחוץ – לא לחכות לרעמים – להתחיל עם טיטאצ׳ לכמה רגעים בפינה שקטה. כשיגיע הרעם יהיה לה קצת יותר קל להתמודד. בהפוגה בגשם/ ברעמים – לקרוא לה אלינו בשמחה ולהתחיל שוב בסשן טיטאצ׳ קצר. ולחזור הביתה בעליזות.
בשיעורי ההמשך (עם מאלף בלבד) :
עיטופי גוף , קולר פירומונים, דסנסיטיזציה להקלטות רעמים
( מתחילים מהכי שקט שאפשר ועדיף על רקע מוסיקת הרקע through a dog's earr"")
היי חברים:) לפני הכל – טיפ חשוב להימנעות ממכת חום כתוצאה ממחסום שלא מתאים לכלב: אם נאלצתם לשים לכלב שלכם מחסום אנא ודאו שאתם שמים לו את המחסום הנכון, כזה שמאפשר לכלב לקרר את הגוף שלו ע"י הוצאת הלשון החוצה באופן הרחב ביותר.
כלבים לא יכולים להזיע וזו הדרך היחידה שלהם לקרר את גופם, לכן המחסומים המסוכנים ביותר לכלב הם המחסומים שעשויים מבד – הם אמנם נראים יותר חביבים אבל הם הכי קטלניים, כי הם לא מאפשרים לכלב לקרר את הגוף ע"י פתיחה רחבה ככל האפשר של הפה. המחסומים הטובים והמומלצים הם מחסומי הרשת מפלסטיק או ברזל שקונים במידה גדולה יותר מההתאמה שהומלצה בחנות חיות, כדי שהכלב יוכל להוציא בתוכם את הלשון כמה שאפשר ולקרר את עצמו.
פתחו עיניים ואל תתביישו להעיר לבעלי כלבים שאתם רואים עם המחסום המסוכן מבד (לרוב הבד בצבע שחור) – הם פשוט לא קיבלו את המידע, זה הכל.
הכלב בא אלי רק כשיש לי אוכל ביד!" מצוין! זה השלב הראשון.
מאחר וכלבים מתקשים עם העברית – מלמדים אותם מילים כמו "בוא" למשל, בשני שלבים: בשלב הראשון "מחדירים" את המילה לתוך הזיכרון החושי של הכלב כמילה "טעימה" ומרגשת באופן מדהים במיוחד- באמצעות אוכל טעים ומגוון שניתן לו, במשך שלושה שבועות, בכל פעם כשהוא בא למשמע המילה "בוא".
רצוי מאד לגוון מקומות, מרחקים, וסוגי צ'ופרים, ולתת כמות גדולה יותר של צ'ופרים כשהכלב בא ממרחק גדול יותר – כי זה נפלא ולא מובן מאליו בכלל! כעבור שלושה שבועות מתחילים את השלב השני והחשוב שנקרא בעגה המקצועית "גמל"ץ – ראשי תיבות של גמילה ממזון לשם ציות. כמו כל גמילה, גם הגמל"ץ חייבת להיות הדרגתית מאוווד : בשלבים שונים במהלך היום מצטיידים בחטיפים מבלי שהכלב רואה ואומרים לכלב "בוא" בהתלהבות – כשהוא מגיע נותנים לו צ'ופר עסיסי. 5 דקות לאחר מכן – אחרי שהכלב כבר שכח והתרחק מאיתנו מעט – מפתיעים אותו ואומרים שוב "בוא" ונותנים לו שלושה צ'ופרים עסיסיים.
בפעם השלישית קוראים לו אבל הפעם כשהוא בא נותנים לו רק ליטוף או צעצוע אהוב- כלומר חיזוק מסוג אחר. בפעם הרביעית שוב צ'ופר עסיסי ומסיימים לשלב זה של היום. בערב, אפשר להכניס עוד פעם אחת ללא צ'יפור מסוג מזון, אבל לסיים תמיד את האימון עם צ'ופר.
בימים שלמחרת כנ"ל במשך שבוע, ובשבוע הבא אפשר להכניס עוד פעם אחת קריאת "בוא" ללא צ'יפור מסוג מזון. ככה בהדרגה – אבל זכרו שגם בסוף הגמילה –ובעצם כל החיים – יש מדי פעם לצ'פר בנדיבות ובמפתיע כדי שהכלב ימשיך "להמר" ולהגיע בכייף.
* דגש: בשלב הראשון -משתדלים שלא "יפלט" לנו "בוא" מבלי שנוכל לצ'פר את הכלב בחטיף. אז אולי עדיף לבחור מילה פחות אוטומטית כמו "אלי" או ולשמור אותה אך ורק לזמן שאתם יכולים לצ'פר את הכלב אם הוא מגיע לקריאה זו. בהצלחה!
הפיתרון כולל: לגרום לספות להיות לא כייפיות + לגרום למיטה של הכלב להיות הכי כייפית בעולם- בו זמנית.
לגרום לספות להיות לא כייפיות:
1. הכי טוב למנוע גישה על ידי הנחת כיסאות על הספות וכו' – כדי ליצור מראש הרגלים נכונים בלבד.
2. לפרוס רשת מתכת דקה על הספות בכל זמן אפשרי שאינכם יושבים עליהן (בעיקר כשאינכם בבית) ולהקפיד למנוע גישה לספות כשאין עליהן רשת – או במילים אחרות – כל עוד לכלב יש אפשרות לגשת לספות – הן תמיד עם הרשת עליהן
3. להניח ערימת ספרים מתחת לרגל אחת של הספה כך שהיא הופכת עקומה ולכן לא יציבה
4. להספיג מעט משחת "בנגיי" בדפנות הספה- היכן שהכלב מרחרח רגע לפני שהוא עולה עליה.
5. כשאתם יושבים על הספות: אם הכלב מניח כף רגל על הספה\ מנסה לעלות – לומר "לא" ולנתק קשר עין
כל זה יעבוד רק אם נדאג במקביל לאלטרנטיבה עבור הכלב – מיטה נעימה במיוחד:
לגרום למיטה של הכלב להיות הכי כיפית בעולם
1.ללמד "למקום" – או לחילופין להעניק הרבה צ'ופרים ואהבה כשהכלב שוכב במיטה שלו – אם כי רצוי מאד ללמד "למקום" היטב- בעזרת מאלף חיובי.
2. טיפ לחורף: כלבים עם שיער קצר\דליל – ובעיקר כלבים קטנים- רגישים לקור, ולכן מה שימשוך אותם לשכב במיטה שלהם ולא על הספות או המיטות שלנו היא מיטה עבה וטובה משלהם, שמעליה יש להניח שקית חימום. את שקיות החימום ניתן להשיג בחנויות "למטייל" או "ריקושט" והן זולות מאד (20 ₪ לחמש שקיות שכל אחת נשארת חמה למשך 20 שעות!) מעל לשקית חימום יש להניח בד דק כלשהו כדי למנוע מגע ישיר עם השקית חימום – כי היא מסוכנת ללעיסה וחמה מדי במגע ישיר.
3. להניח צעצוע אהוב במיוחד כמו קונג ממולא* או עצם מעושנת מחנות חיות
קונג ממולא: צעצוע האכלה שממלאים בחמאת בוטנים או פטה בשרי לקיק מקופסת שימורים לכלבים (דומה ל"לוף" הצהלי)
טיפול חיובי לכלבים תוקפניים כבר כאן!
טיפול חיובי לכלבים תוקפניים אינו מחייב איום או תוקפנות מצד הבעלים או המאלפ/ת כלפי הכלב ולכן הוא בטיחותי יותר לשני הצדדים, הומאני – וסטטיסטית – יעיל ועמיד יותר לאורך זמן.
ישנם סוגים שונים של תוקפנות – תוקפנות כלפי אנשים מסוימים (רק כלפי גברים, רק כלפי ילדים, כלפי בני מיעוטים וכו') – תוקפנות כלפי כלבים זרים, תוקפנות רכושנית (בעקבות שמירה קיצונית על משאב מסויים כמו מזון או צעצוע) ועוד. במקרי תוקפנות חשובה כפליים האבחנה המקצועית המדויקת של המאלפ/ת והתאמת הטיפול לכלב הספציפי.
הכי חשוב ! אין לנסות לטפל על דעת עצמכם ללא ליווי מאלפ/ת המתמחה בשיטות הטיפול החיוביות. כאן מודגמת אחת מתוך שלוש שיטות הטיפול החיוביות בכלבים תוקפניים – לשיטה קוראים C.T.C (click to calm) והיא מתאימה לכלב המסיים שצילמתי בסרטון הבא:
שיטות טיפול חיוביות לכלבים תוקפניים כבר כאן!
עבור מאלפים, טיפול בכלב אגרסיבי כלפי כלבים / אנשים הוא אחד האתגרים המרתקים (ללמד 'ארצה', 'רגלי', 'הישאר' זה החלק הקל:)). למעשה ניטרול תוקפנות זה מאתגר ממש כמו לשנות נתיבי נוירונים במוח מגובש. לשמחתי התפתחו שיטות טיפול חיוביות לכלבים תוקפניים, שיטות מבוססות מחקרים המוכיחים שהפניית אגרסיביות של המאלף/ הבעלים כלפי הכלב האגרסיבי רק מחמירות את המצב, אשר, לרוב נובע מלכתחילה מפחד.
שלוש השיטות הבולטות בתחום נקראות :
C.A.T
(constructional aggression treatment)
B.A.T
(behavior adjustment training)
C.T.C
(click to calm)
מהו טיפול C.A.T
בפיתוח השיטה הזו עמדה השאלה – מה הכלב מנסה להשיג באמצעות התוקפנות שלו? מה הוא בעצם רוצה מהכלב שכלפיו הוא תוקפני?
התשובה היא שלרוב, הכלב פשוט רוצה *להרחיק* את הצד השני (שכלפיו הוא תוקפן) – מה שאומר ש*לא נקניקיה* אלא *מרחק מהצד השני* הוא החיזוק החיובי המשמעותי ביותר שאותו נעניק לכלב במהלך הטיפול, שוב ושוב, באותם רגעים שבהם הכלב יציג התנהגות לא תוקפנית כלשהי כלפי הצד השני (כי כמובן שעל תוקפנות לא מעניקים לכלב כל פרס\ חיזוק).
איך יוצרים את ההתנהגויות הלא אגרסיבות הללו שאותן נחזק אצל הכלב שוב ושוב?
ובכן מסתבר שכלבים יכולים ללמוד להציע מחוות גוף "מנומסות" שמשדרות "תתרחקו ממני" – מבלי לגלוש לאגרסיה ממש. מחוות הגוף הללו נקראות "סימני הרחקה" או "סימני הרגעה". ההנחה היא שאם הכלב מצ'ופר בנדיבות כשהוא מציע סימן הרחקה מעודן, אין סיבה שיבחר בתקיפה ממשית. בין סימני ההרחקה הללו נכללים :
הפניית מבט הצידה, פיהוק, התנערות, הרמת רגל קדמית, ליקוק שפתיים, התגרדות ועוד
בסרטון הראשון ישנן כמה דוגמאות לסימני הרחקה\ הרגעה נפוצים. את המחקר על סימני הרחקה ערכה טוריד רוגאס מאלפת בינלאומית. בטקסט שאחרי הסרטון אסביר כיצד משתמשים בסימני ההרחקה בטיפול C.A.T.
הסבר קצר על טיפול C.A.T
אזהרה: לא לנסות ללא ליווי מאלפ/ת המתמחה בטיפול, הסיכון הוא גבוה ומיידי.
אם הכלב המטופל שלנו הוא תוקפני כלפי *כלבים*, אז בטיפול ישתתפו: הכלב המטופל, הבעלים שאוחז ברצועה שלו, המאלפת ו*כלב משת"פ*. ה*כלב המשת"פ* הוא כלב רגוע וידידותי לכלבים, שנבחר כדי להוות "טריגר" – גירוי שלילי עבור הכלב המטופל – אבל – בהמשך הטיפול הרוגע של הכלב המשת"פ יעזור לכלב המטופל ללמוד משהו חדש וחיובי על כלבים, וכך לשנות את ההתניה וההתנהגות שלו כלפיהם. בכל פעם שהכלב המטופל יציע סימן הרחקה – יתנער, יפנה את וכך הראש הצידה, יפהק, ילקק את האף וכו'- הכלב המשת"פ יתרחק ממנו (בעזרת האוחז ברצועתו) ובכך יבהיר למטופל שסימן ההרחקה שלו עובד – ולכן – אין צורך בתקיפה כדי להרחיק. אם המשת"פ והנוהג בו חוזרים על ההתרחקותה שוב ושוב, בכל פעם שהמטופל מציע סימן הרחקה, המטופל ילמד להציע סימנים כאלה גם בחיי היומיום, במקום להגיע לתקיפה ממש או לאיומים קולניים .
השיטה עובדת היטב כשלב טיפול בסיסי וראשוני בלבד, כי בחיי היומיום אין כלבים משת"פים וטיפול מובנה – והכלב עשוי להתפרץ ולהרגיז כלבים אקראיים פחות סבלניים ואולי אפילו ריאקטיביים כמותו ו"להסתבך איתם". לשם כך מלמדים את השלב הטיפולי הבא שהוא למעשה B.A.T :
הסבר קצר על טיפול B.A.T:
אזהרה :לא לנסות ללא ליווי מאלפ\ת מתמחה בטיפול, הסיכון הוא גבוה ומיידי אף יותר.
בשיטה הזו כל כלב אקראי ברחוב יכול להוות מעין משת"פ – בתנאי שהבעלים מספיק עירני כדי להגיב בזמן על סימני ההרחקה שהכלב שלו משדר, כלומר לזכור לצ'פר אותו על כך מיד – על ידי סיבוב 180 מעלות והתרחקות מהאיום למספר רגעים. כאן המקום לציין שכלבים "תוקפניים" רבים מיתגלים כ*לא תוקפניים בכלל* ברגע שהם משוחררים מרצועה. הסיבה היא שהם מרגישים כבולים כשהם רתומים לרצועה, ואז, אוטומטית, המוח משדר שאם אי אפשר לברוח מגירוי מפחיד – הרי שיש לתקוף אותו. למנגנון ההישרדותי הזה קוראים "ברח או תקוף" – כשה"ברח" לא רלוונטי כשקשורים לרצועה לכן נשאר רק ה"תקוף". אלה כלבים שמרוויחים במיוחד מה – B.A.T – כי היא מבהירה להם שהבעלים רגיש לרצון שלהם להתרחק מהאובייקט המפחיד ולא ימנע מהם את הבריחה הזו – להיפך. הנה טיפול מתועד שלB.A.T, שבו סימן ההרחקה העיקרי של הכלב המטופל הוא הפנית ראש הצידה.
בשיטת האילוף המסורתית נוהגים "לתקן" כלב שקופץ על אנשים – כלומר למשוך לו ברצועה בחדות ברגע שהוא קופץ ולצעוק "לא!"- זוהי שיטה מיושנת ומסוכנת, כי בדרך הזו הכלב עלול ללמוד שהאנשים שהוא קופץ עליהם גורמים לו לחוויה שלילית (הכאבה ברצועה, גערה מצד הבעלים) וכך לפתח עוינות, חרדה ואפילו תוקפנות כלפי אנשים.
טכניקה פשוטה ללמד כלב להפסיק לקפוץ על אנשים מבלי להעניש אותו או להכאיב לו (או לצעוק עליו) – היא הניתוב החיובי של השמחה שלו – פשוט מלמדים אותו להתלהב בדרך אחרת – כמו למשל – לעשות סיבובי שמחה סביב עצמו! כפי שמוצג בסרטון.
זוהי שיטה חיובית אחת מיני רבות ללמד את הכלב להפסיק לקפוץ -מבלי ליצור אצלו חוויות שליליות מאנשים. שיטה נוספת היא ללמד את הכלב פשוט לשבת או לשכב ליד אנשים. אבל בסרטון התאמתי את השיטה לרמת האנרגיה הגבוהה של הכלבה שמצולמת בו – ובחרתי בשיטת הניתוב. צפייה מהנה:)
משחקי משיכות עם הכלב – טוב או רע?
מיתוס1: מגביר אגרסיביות
מיתוס 2:חייבים "לנצח" את הכלב בסוף ולקחת לו את הצעצוע
ובכן:
1. המשחק פ-ו-ר-ק אגרסיביות (שקיימת בכל כלב ממילא).
2. המשחק א-י-נ-נ-ו תחרות עם האדם בעיני הכלב – המשחק הוא שיתוף פעולה עם האדם: שני זאבים קורעים טרף ביחד בשיתוף פעולה. במילים אחרות: זה לא הכלב נגד האדם – זה הכלב והאדם נגד החפץ\ משחק.
עם זאת – חשוב ללמד את הכלב מילה שמשמעותה לשחרר מהפה את הצעצוע – אם יש ילדים בבית. וחשוב שהמשמעות של המילה הזו תהיה – "כדאי לך לשחרר את הצעצוע כי אז תרוויח משהו טעים" – ולא – "כדאי לך לשחרר את הצעצוע כי אם לא אוי ואבוי לך" - כלומר – אילוף חיובי:)
שעמום הוא המחלה החדשה של כלבי המאה ה-21. הוא גורם לשלל בעיות התנהגות החל מנבחנות, כרסום חפצים, אובססיות, חרדת נטישה ועד לתוקפנות. יש לזכור שכלבים הושבחו גנטית על ידי בני האדם למטרות שרובן קשורות בצייד, רעיית צאן ובקר, ותפקידים שכרוכים בפעילות פיסית ומנטלית אינטנסיבית מאד. לכן, הגנטיקה של החבר הטוב שלנו מייעדת אותו לשרוף מעל ל3000 קלוריות ביום- ואנחנו לא עושים הרבה כדי לאפשר לו את זה. כך, חברנו סובל מחוסר איזון פיסי ומנטלי שמוציא אותו מדעתו. להלן כמה מהמשחקים המומלצים לניתוב ופורקן אנרגיה, שבכוחם לאזן ולרפא את כלבנו נפשית ופיסית:
משיכות
הוא משחק שבו הכלב נהנה למשוך ולטלטל צעצוע שאנחנו מחזיקים. ישנה אמונה טפלה לפיה המשחק הזה גורם לאגרסיביות כי הכלב לומד כביכול להתחרות עם הבעלים ושואף להיות דומננטי דרך השגת החפץ לעצמו. זוהי טעות: המשחק איננו תחרות עם האדם בעיני הכלב – המשחק הוא שיתוף פעולה עם האדם: שני זאבים קורעים טרף ביחד בשיתוף פעולה. במילים אחרות: זה לא הכלב נגד האדם – זה הכלב והאדם נגד הצעצוע. עם זאת – חשוב ללמד את הכלב מילה שמשמעותה לשחרר מהפה את הצעצוע – אם יש ילדים בבית. וחשוב שהמשמעות של המילה הזו תהיה – "כדאי לך לשחרר את הצעצוע כי אז תרוויח משהו טעים" – ולא – "כדאי לך לשחרר את הצעצוע כי אם לא אוי ואבוי לך", כדי לא ליצור תוקפנות בכלב.
רטריבינג
להחזיר חפץ. יש כלבים שעושים את זה מבלי שמלמדים אותם, אבל מרביתם רצים אל החפץ ולא משיבים אותו לבעלים, או רצים חצי דרך ואז שוכחים מהחפץ ופונים למשהו אחר. אלה כלבים שקוראים לי ללמד אותם את המשחק, והם לומדים מהר מאד. אבל בינתיים – טיפ קטן: אם הכלב לא מחזיר את הכדור אחרי שזרקתם לו אותו – אל תרדפו אחריו ואל תתחננו – קחו כדור נוסף וכדררו אותו לעיני הכלב, כשהוא מגיע אליכם זרקו אותו וקחו את הכדור הראשון: הכלב לומד שמשתלם לתת לכם את השליטה על הכדור מדי פעם – כי אתם אלה שמפיחים בו חיים.
מחבואים
משחקי מחבואים/ משחקי גישוש הם מצויינים לכלבים עם חרדת נטישה קלה/בינונית. אני אוהבת ללמד את הכלב את המילים "איפה זה?" ולשלוח אותו לחפש בבית חפצי גישוש אחרי שאני והבעלים יוצאים החוצה ומשאירים אותו לבד בבית. בהתחלה אנחנו מצלמים את הכלב בוידאו כדי לודא שהוא אכן מחפש היטב בכל הבית במקום להתגעגע לבעלים, לילל או להרוס את הבית. זה משחק מצויין כי מרבית התופעות של שעמום/ חרדת נטישה (יללות, הרס חפצים, עשיית צרכים) מתרחשות ברבע שעה הראשונה להיעדרות הבעלים וטוב להעסיק את הכלב במשחק בזמן הזה. בנוסף, גישוש היא פעולה מעייפת, וכך גדלים הסיכויים שהכלב יסיים את החיפושים במנוחה או שינה.
חשוב לציין שמספר הוראות בסיסיות כמו "ארצה" , "הישאר", "סיבוב", "להקיף", "למקום", "לקפוץ", "יד" וכו' הן מצוינות לכלבים עם עודף אנרגיה ואידיאלי שכל כלב ילמד אותן.
בהצלחה:)
בין 15 ל40 אחוז מהכלבים סובלים מחרדות מפני רעמים וברקים, ורעשים חזקים כמו זיקוקים, אזעקות ואפילו רכבים. תגובות הכלבים נעות בין רעידות, התנשפויות כבדות, יללות והסתתרות ועד ללעיסה והרס של רהיטים ודלתות בניסיון נואש לברוח. לכן חרדה מרעשים היא גם הסיבה המרכזית להיעלמות של כלבים מהבית. מחקרים שונים מעידים על נטיית-יתר לחרדות אלו אצל כלבים שנלקחו ממקלטים, כנראה בגלל רגשות חוסר ביטחון, אי יציבות או אירועי עבר טראומטיים. כך או כך- אם אתם בעלים של כלב/ה חרד/ה מרעשים, הנה כמה המלצות (מנוסחות בלשון זכר מטעמי נוחות)
שלושת חוקי היסוד עם כלבים שמפחדים מרעשים
1. לכלבים עם חרדות חשוב כפליים להצמיד דסקית זיהוי לקולר – שבה רשום הטלפון שלכם, משום שהם הכלבים המועדים ביותר לברוח מרוב פחד וללכת לאיבוד.
2. כשהרעשים מתחילים שימו לב שהבית סגור – כולל חלונות – כדי למנוע בריחות פחד כנ"ל.
3.כשהרעשים מתחילים יש לודא שיש מקום מסתור שבו הכלב יכול לההסתתר ולחוש בנוח – ולרוב כדאי שלא להטריד את הכלב ביתר תשומת לב – אלא אם כן אתם משוכנעים שתשומת הלב והליטופים אכן מרגיעים אותו. נסו להישאר בטווח הראיה שלו ולשדר עסקים כרגיל. אם אפשר- דברו בקול רם (על כל נושא שבעולם)- כלבים נרגעים מצלילים של דיבור אנושי רגוע ויומיומי. שטיחים ושמיכות מסייעים לבלימת הויברציות והרעשים. וילונות מוגפים שמסתירים את הברקים והעצים המשתוללים ברוח יכולים גם הם לסייע.
הטיפול בחרדות הוא תהליך שאורך כחודש עד 3 חודשים. המוח של הכלב רגיל להפריש חומרים מסוימים בתגובה לרעשים מסויימים, וכדי לשנות את זה צריך להרגיל את המוח להפריש חומרים אחרים בתגובה לאותם רעשים. מדובר בעצם במעין תהליך גמילה, ולכן הוא מצריך התמדה בטיפול מתחילתו ועד סופו.
תהליך הטיפול בחרדת רעשים של כלבים:
להלן תהליך הטיפול בחרדת רעשים, אותו יש לבצע מדי יום. אך אם פספסתם יום אחד – אל תחדלו מהתהליך – המשיכו ביום שלמחרת:
ראשית יש להוריד מהאינטרנט קובץ אודיו שבו מוקלטים הרעשים מהם הכלב מפחד. רעמים, קדיחות וכו'
1. יוצאים עם הכלב לטיול של חצי שעה מינימום, עם כמה שיותר פעילויות והוצאת מרץ.
2. כשהבית פנוי ושקט- משמיעים לכלב את הרעשים בווליום נמוך – כזה שניתן לשמוע אבל שלא מבהיל אותו. על רקע הרעשים הללו יש ללטף בכל המקומות החביבים עליו, ולצ'פר בשלושה חטיפים טעימים. כך לעשר דקות לפחות.
3. אחרי עשר דקות יש להגביר קצת את הווליום (לא יותר מדי- לשים לב שהוא לא נבהל ואם כן- לחזור לווליום הקודם) ואז לחזור על אותם הפינוקים, רק שהפעם, מוסיפים גם משחק או פעילות עם צעצוע, משהו שמפעיל את הכלב וגורם לו להרגיש בשליטה, כמו למשל – משחק בו הכלב רודף אחרי הבעלים או אחרי כדור. חשוב: בשום אופן לא לרדוף אחרי הכלב- אלא לגרום לו לרדוף אחרינו.
4. מזרז ריפוי מובהק: מביאים כלב נוסף שהוא חבר אהוב למשחקים, שלא מפחד מהרעשים הללו – או אפילו חתול או כל חיה אחרת שהכלב מרגיש לידה בנוח. כשהם מתחילים לרחרח או לשחק – זה הזמן להגביר עוד את הווליום. מעט. לתת להם כרבע שעה לפחות של כיף. כשרוצים לסיים, יש להנמיך בהדרגה עד לכיבוי מוחלט.
על התהליך הזה יש לחזור בכל יום, והוא אמור להיות מהנה לכלב ולבעלים כאחד. יש להיזהר מאד לא להגיע לדרגות ווליום שיפחידו את הכלב, משום שאז הפוביה עלולה אפילו להחמיר. אם הכלב מראה סימני חרדה, יש לעצור הכל ולהתחיל את התהליך מהתחלה.
בהצלחה:)
כן כן – ישנם כלבים שאוכלים את הצואה של עצמם, כלבים שאוכלים את הצואה של כלב הבית הנוסף, ואחרים שאוכלים צואה של חתולים, ואפילו של בהמות או ציפורים – לא נעים ולא בריא בכלל. לתופעה קוראים בעגה המקצועית "קורפופאגיה" ולהלן
ההנחיות:
סיבות ודרכי טיפול בקופרופאגיה:
חוסר ברכיב מזון מסויים מינרל או אינזים עיכול. לטיפול בכך אפשר לרכוש תוספי מזון בהמלצת הוטרינר, או לשנות סוג מזון. גם אם אתם מאכילים את הכלב במזון היקר או האייכותי ביותר, עדיין ייתכן שרכיב חיוני מסויים לא מצליח להיספג כראוי וכדאי להחליף למזון עם רכיבים מעט שונים.
תורשה מהזאבים
זאבים נוהגים לאכול את הצואה של עצמם או של זאבים אחרים בלהקה שריח צואתם עשוי למשוך טורפים ולכן יש להעלים אותה לאלתר. כמו למשל צואה של גורים או זאבים חולים או פצועים המהווים טרף קל. לכאן שייכים כל אותם הכלבים שאוכלים את הצואה של עצמם או של כלבים מוכרים ("חברים" שלהם) שהם מחשיבים כחברי להקה. גם חתולים ו\או חיות אחרות יכולות להיחשב על ידי הכלב כחברי להקה.
דרך אחת שעובדת על כ- 70% מהכלבים היא הוספה של פלח אננס למזון שלו או של החיה האחרת שאת צואתה הוא אוכל. אפשר לרסק את האננס לתוך מזון רטוב וטעים במיוחד ובמקרים רבים זה מחולל נפלאות. ישנם גם כדורים מסויימים שהוטרינר יכול להמליץ עליהם אותם ניתן להוסיף לארוחה של הכלב הרלוונטי, שגורמים לצואתו להיות מרה ודוחה במיוחד.
הכלב למד את ההרגל מאמא שלו בהיותו גור– כלבות אוכלות את הצואה של גוריהן הרכים במשך החודש הראשון לחייהם לפחות. הגורים רואים זאת ומחקים את אימם. לעיתים גורים מסויימים "נדבקים" בהרגל עד גיל מתקדם. גם במקרה הזה כדאי לנסות את האננס ו\או הכדורים.
הכלב קשור למקום אחד ומוגבל בתנועה
ולכן נאלץ לעשות את הצרכים שלו בסביבתו הקרובה. לכן, מתוך הצורך לנקות את הסביבה הקרובה שלו, הכלב יאכל את הצואה שלו. כלב כזה זקוק קודם כל לסביבת מחיה נקיה, ל – 3 טיולים ביום, לפגישה עם כלבים אחרים, לצעצועי לעיסה, עצמות,לחום ואהבה מבני אדם והבעיה תיפתר.
רצון למשוך תשומת לב מהבעלים
בעקבות מתח וחרדה, שעשויים להיגרם מבדידות – הרבה שעות לבד בבית- או ממצוקה פיסית כלשהי. הכלב למד מניסיונות העבר שאכילת הצואה מניבה יחס כלשהו – אפילו שלילי- מהאדם שמטפל בו. באין יכולת לדבר- כך הוא מנסה למסור מסר של מצוקה שהיא כל כך גדולה עד שלא אכפת לו אם היחס מהבעלים יהיה שלילי או חיובי, העיקר לגרום ליחס: הכלב חסר אונים. יש להזדרז לוטרינר.
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית
כתוצאה משיעמום פיסי ומנטלי. כאשר הכלב איננו מאותגר בשום צורה במהלך היום, בעיקר אם הוא בעל אינטיליגנציה גבוהה, הוא עשוי לפתח התנהגויות קומפולסיביות כמו רדיפה אחרי הזנב של עצמו, ליקוק עצמי מוגבר ואכילת צואה. במקרה כזה יש לוודא שהכלב מקבל את כל מה שהוא צריך: אוכל, שתיה, אהבה, פעילות גופנית ומנטלית, טיולים מעניינים, מפגשים עם כלבים וליטופים.
סתם הרגל מגונה ו"טעם נרכש"
לכאן ישתייכו כלבים שדווקא כן מקבלים את כל מה שהם צריכים – אבל עדיין מנשנשים צואה של חתולים וכלבים פה ושם. אלה הם המקרים שמצריכים טיפול מקצועי כי הפיתרון מורכב. יש ללמד את הכלב מספר פקודות כגון "לשחרר" ולהסתכל על הבעלים בזמן וברגע הנכונים – התערבות מקצועית כאמור נדרשת.
בהצלחה:)
אפרת סימון - אילוף חיובי והומאני לחיות מחמד
