top of page

טיפים ומידע על תוכים

מה תוכים צריכים לאכול

תוכים צריכים לאכול מגוון רחב של ירקות, פירות וקטניות מבושלות

ממש כמונו – תוכים צריכים לאכול כמה שיותר סוגי מזון  – בעיקר ירקות, פירות וקטניות מבושלות. תוכים שאוכלים רק גרעינים עלולים למות מחוסר בוויטמינים -כי בגרעינים אין כמעט ויטמינים כלל. לרשימה גללו מעט למטה. 

כל סוגי מזון מהרשימה הבאה יכולים להוות צ'ופר לתוכי, ואפשר להשתמש בהם בתהליך ההתיידדות עם תוכי ואילוף. זאת במידה והוא אוהב את המזון הזה מאד, ומקבל אותו אך ורק מהיד שלכם. כדי לקרוא על איך להתיידד עם תוכי בעזרת צ'ופרים, כנסו לכאן
 

חוץ מתוכים מסוג לורי, תוכים צריכים לאכול- 70% כופתיות לתוכים (נראה כמו "בונזו", אבל לתוכים) 20% ירקות, פירות, נבטים, וקטניות ורק 10% גרעינים ואגוזים – שהם בעיקר שומנים. הסיבה שבגללה רוב התזונה צריכה להיות מורכבת מכופתיות לתוכים היא שבכופתיות נמצאים כל אבות המזון שתוכים זקוקים להם, ויטמינים ומירלים. אם התוכי שלכם לא מסכים לאכול כופתיות, זה חשוב כפליים לתת לו לטעום בכל יום 5 סוגים לפחות של המאכלים הבאים, כשכל אחד מהמאכלים חתוך קטן-קטן בגודל של גרגר תירס:

 

ניסוי המאכלים: בדקו בכל יום איזה *עוד* מזונות התוכי יסכים לטעום ולאכול:

הניחו לו בצלוחית שטוחה 5 סוגים חדשים מהרשימה הבאה, ובדקו מה אכל ומה לא. אם לא אכל שום דבר חדש, אל תתיאשו! קחו את כל השאריות בערב והניחו בבוקר למחרת את אותם המאכלים ועוד שניים חדשים. אם התוכי לא אהב היום את גרגירי האפונה – זה לא אומר שלא ינסה אותם מחר! תוכים צריכים לאכול כמונו- ירקות פירות, פחמימות, חלבונים ומינרלים – לא רק גרעינים!!


כל הפירות והירקות *מכל הצבעים* – (חוץ מאבוקדו, פטריות, שום ובצל): 

ירקות: ברוקולי, מלפפון, פלפלים מכל הצבעים כולל חריף, תרד, סלרי, סלק, מנגולד, גזר, חסה, כרוב, דלעת – אפשר גם מבושלים במים.


פירות: תפוז, שסק, פסיפלורה, ליצ'י, מנגו, מלון, אבטיח, תפוח, אגס, אפרסק, שזיף, תפוז, לימון, דובדבן

קטניות מבושלות (במים בלבד):  שעועית, תירס, אפונה, עדשים, גרגרי חומוס, קינואה, כוסמת (אפשר פשוט לשים תערובת של סנפרוסט במים חמים עד שמתרכך)

 

פחמימות

לחם, טוסט, פת אורז, קרקר ״לחמית״ ( לא יותר מדי כי זה מלוח), פסטה מבושלת, אורז מבושל, בטטה מבושלת, דגני בוקר ללא סוכר. דייסת קוואקר פושרת עם מעט דבש ( התוכית שלי משוגעת על זה כי זה מזכיר לה את הדייסות שהיתה מקבלת כשהייתה גוזל),

 

חלבון וסידן מן החי

ביצה קשה או מקושקשת, גבינה צהובה (ממש מעט) או בולגרית / צפתית/ קוטג׳ , עוף מבושל, רצוי עם העצם עבור סידן.

 

חומצות שומן ומינרלים מן הצומח (לתת מעט, בתנאי שהתוכי אוכל מספיק מהכתוב מעלה)

 

דוחן, גרעיני חמנייה, גרעיני דלעת, קשיו, פיסטוק, אגוזי פקאן, אגוזי מלך.

 

רקע חשוב

התוכים שנמצאים איתנו צריכים לאכול בדיוק מה שתוכים אוכלים בטבע: ירקות פירות, וזרעים – ופחות משליש מהתזונה – מ"פיצוחים": גרעינים, אגוזים, פיסטוקים – כל אלה – הם "ג'אנק פוד" של תוכים, ומאד לא בריא להם לאכול רק אותם. גם תוכי שאוכל בעיקר גרעינים וכמה חתיכות של תפוח פעמיים בשבוע – סובל מתת תזונה חמורה ועלול לפתח מחלות ובעיות התנהגות בהמשך הדרך. לא תמיד המגדלים של התוכים מרגילים את התוכים לאכול כופתיות -אלא רק גרעינים ותערובות גרעינים – וזה מסוכן כי חסרים בהם ויטמינים ומינרלים.
 

(הבונזו של התוכים) שמכילים את כל אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים). הם נותנים לתוכי רק גרעינים ודוחן, ואז, כשהתוכי מגיע אליכם הביתה, הוא בכלל לא מזהה את הכופתיות כאוכל, ולא מסכים לאכול אותן- וגם לא ירקות ופירות שהוא מוכרח לאכול כדי להישאר בריא וחסין ממחלות. לכן את רוב התוכים – בעיקר תוכים קטנים-  צריך להרגיל לאוכל בריא בהדרגה ובסבלנות רבה.

שימו לב – בהדרגה! אסור לקחת לתוכי את הגרעינים שלו אם הוא לא אוכל מספיק דברים אחרים במקום גרעינים –  כי הוא עלול לרדת במשקל יותר מדי ולמות ברעב. אז אל תקחו לתוכי את הגרעינים לפני שאתם בטוחים במאה אחוז שראיתם במו עיניכם את התוכי אוכל כופתיות או מספיק ירקות, פירות וקטניות מהרשימה הבאה:

קראו כאן איך להרגיל תוכי לאכול כופתיות ומזונות בריאים נוספים בהדרגה:

המאמר המצויין הזה נכתב על ידי הוטרינרית ד"ר שלומית לוי.

 

יוצאי דופן: תוכי "לורי":

שימו לב – תוכים מסוג "לורי" צריכים לאכול בעיקר דייסות! את הדייסות מכינים מאבקה מיוחדת שקונים בחנות ציוד לחיות ומערבבים אותה עם מים. לא לחכות שהתוכי יערבב את האבקה עם המים בעצמו – הוא לא תמיד מצליח לעשות את זה בכמות שמספיקה לו וזה מסוכן לו מאד( הוא עשוי לרדת במשקל ולמות) . בנוסף לדייסות תנו ללורי שלכם *גם* את המזונות שמופיעים ברשימה בהמשך.

 

 כמה דגשים:

לתוכי מסוג ג'אקו יש לתת תוספת סידן – אם זה שלדה של דג, עצם של עוף מדי שבוע או בכל יומיים חצי ביצה קשה  עם הקליפה.

* חשוב להרחיק מהכלוב ירקות ופירות אחרי כמה שעות. בקיץ ירקות מתחיל להתעפש אחרי שעתיים שלוש.

* חשוב להתיעץ עם וטרינר כדי לעשות התאמות ספציפיות לתוכים גדולים או רזים במיוחד שלעיתים זקוקים ליותר גרעינים ואגוזים, או לתוכים בעלי עודף משחק שצריכים פחות.

כופתיות לתוכים
תוכים הם ציפורים ייחודיות עם צרכים תזונתיים משתנים בהתאם לגזע, גיל וגודל. עקב כך, חיוני להאכיל את התוכי שלך בתזונה מאוזנת ומזינה כדי להבטיח את בריאותו ורווחתו המיטביים. ורסלה לגה מציעה מגוון רחב של כופתיות מסוג נוטרי בירד (Nutri Bird) שנוסחו במיוחד עבור כל זן של תוכי. אנו מצרפים פירוט של סוגי הכופתיות המתאימות לתזונת התוכי שלכם.

 
תוכים ידועים באופי הפעיל והשובב שלהם. ולכן הם דורשים תזונה מאוזנת ומזינה כדי לשמור על רמות האנרגיה שלהם ולמנוע בעיות בריאותיות. כופתיות נוטרי בירד מבית ורסלה לגה נוצרו במיוחד עבור כך.  הכופתיות האלו עשויות ממרכיבים איכותיים, הכוללים פירות, דגנים וזרעים, כדי לספק לתוכים תזונה מאוזנת ומזינה. הם מכילים את כל הויטמינים, המינרלים וחומצות האמינו החיוניות הדרושים לתוכי שלך לבריאות מיטבית.
 
נוטרי בירד P15 הן כופתיות טבעיות לתוכים מסוג אקלקטוס, אמזונה, קקדו, ארה ותוכים גדולים נוספים.
 
נוטרי בירד G14 הן כופתיות טבעיות לתוכים מסוגים קטנים יותר כמו קיאק, סנגל, קוואקר, דררה וקוניור. 
כופתיות אלה פותחו לתוכים יותר קטנים מנוטרי בירד P15, ולכן מכיל פחות פחמימות מסוג זה.
 
נוטרי בירד B14 הן כופתיות לתוכי קוקטייל, תוכונים אוסטרליים, ציפורי אהבה [פרסונטות], פסיפיקים ותוכים קטנים אחרים.
מזון זה מכיל 40% דוחן שעוזר לשמור על התזונה המתאימה לתוכים אלו. מזון זה גם מכיל שומן ופחמימות נמוכות יותר משאר סוגי נוטריבירד על מנת לשמור על תזונתם המאוזנת של תוכים אלו.
 
נוטרי בירד T16 - מתאים בעיקר למיינות, טוקנים וטוראקו. מאחר והוא אוכל מאוד אחיד, הוא מונע אכילה סלקטיבית. תכולת הברזל של מזון זה מאוד נמוכה בהתאם לצרכי התוכי שלכם.

 
נוטרי בירד C15 כופתיות המתאימות בעיקר לכנריות וחוחיות.
מזון זה מכיל 50% זרעי כנרית המתאימים יותר לתזונת הכנריות והחוחיות.
 
נוטרי בירד C19 כופתיות המתאימות בעיקר לכנריות וחוחיות בתקופת הרבייה.
מזון זה פותח במיוחד על מנת לספק את התזונה הרצויה לתוכים שמתוכננים להרבעה.

 
נוטרי בירד לורי - מזון הפותח במיוחד לתוכי לורי
תזונה מאוזנת הכוללת אבקה שבערבוב עם מים נותנת ערכים תזונתיים גבוהים במיוחד, עם ערכי שומן נמוכים במיוחד. מזון זה גם עוזר למערכת העיכול של תוכי הלורי.

 
לסיכום, האכלת התוכי שלכם בכופתיות נוטרי בירד איכותיות היא אחת הדרכים הטובות ביותר להבטיח שהם מקבלים את כל אבות המזון החיוניים להם. לכל גזע של תוכי יש צרכים תזונתיים ייחודיים, וורסלה-לאגה מציעה מגוון רחב של מזונות המתאימים במיוחד לכל גזע וגודל של תוכים. עם זאת, מומלץ להתייעץ עם וטרינר במקרה הצורך, על מנת למצוא את התזונה הטובה ביותר לתוכי שלכם.

Untitled design (4) - Edited.png
משחקים לתוכם

הי חברים! מאחר ותוכים הם לא באמת חיות מבויתות כמו כלבים וחתולים, הם זקוקים לאותה כמות של פעילות גופנית כמו אחיהם שבטבע.  כלבים וחתולים נמצאים איתנו – בני האדם – כבר למעלה מ 12 אלף שנים, אך רוב זני התוכים נמצאים בכלובינו ובבתינו רק כמה דורות בודדים: הם מוחתמים אך אינם מבוייתים גנטית.


קחו את הג'קו למשל – ג'קו נמצאים בממוצע כ5 דורות בלבד עם בני האדם -ונוהגים עדיין מתוך אינסטינקטים פראיים שהתפתחו במשך אלפי דורות כדי לאפשר להם לשרוד את האתגרים בטבע. למשל:

* לזהות טורפים מסוכנים ולהימנע מהם, *להבדיל בין צמחים טובים למאכל לצמחים רעילים, *למצוא מים נקיים לשתייה, למצוא מחדש את המשפחה והלהקה שלהם אם הופרדו ממנה או איבדו אותה בטעות (ע"י קריאות, שריקות, חוש ראייה וריח), להגדיר ולהגן על טריטוריה ואזורי קינון, *למצוא בן/ בת זוג, להזין ולהגן עליהם ממוות, *להבין את חלוקת התפקידים בזוגיות הזו ולעמוד בה, *להאכיל, להגן וללמד את הגוזלים השבריריים שלהם לעשות את כל מה שהם יודעים לעשות כדי לשרוד, ועוד ועוד…


את כל הדברים האלה הם לפעמים צרכים לעשות בגשם זלעפות מעוור עיניים, או בתנאי בצורת מסוכנת. – לעומת זאת אצלנו בסלון בבית – ובכלוב – נדרשות מהם התנהגויות אחרות לגמרי. זו הסיבה שהרבה תוכים תולשים לעצמם נוצות ונכנסים לדיכאון. אבל! אפשר לעזור להם לחיות חיים מאוזנים ומעניינים, על ידי כמה חוקים פשוטים:


1. לעולם לא להכות אותם
2. לטפל בהתנהגויות שמפריעות *לנו* (אבל טבעיות להם..) בשיטות חיוביות ומקצועית בעזרת מאלף תוכים – ובוודאי שלא לכעוס או להעניש אותם – הם מאד רגישים.. וזה גם לא עוזר באמת.
3. לספק להם העשרה סביבתית מעניינת להתעסקות ועניין ( לא רק צעצועים בכלוב)

שימו לב: רוב הצעצועים לתוכים  צריכים להיות מעל לכלוב של התוכי ולא בתוך הכלוב –

צעצועי חשיבה לתוכים
תוכים הם חיות מחמד מרתקות וחכמות שדורשות הרבה גירוי ותשומת לב כדי לשגשג. אחת הדרכים לספק להם את הגירוי הדרוש היא על ידי מתן צעצועים. צעצועים משמשים כצורה חיונית של העשרה לתוכי מחמד, ואי אפשר להפריז בחשיבותם.
 
צעצועים חיוניים לתוכים מכמה סיבות. ראשית, הם מספקים גירוי נפשי ופיזי, שהוא חיוני לרווחתם הכללית. תוכים הם סקרנים באופן טבעי ואוהבים לחקור ולשחק. בטבע, לתוכים יש אינספור סוגי מזונות, נופים ו"נושאי מחקר" יומיומיים, ולכך בנוי המוח שלהם, לזיהוי, חקירה, פענוח והתעסקות עם גירויים רבים ומגוונים. לכן יש לספק לתוכים צעצועים שמאתגרים אותם פיסית ומנטלית, שמאפשרים להם לשמור על נפשם וגופם פעילים ובריאים. 
 
כאשר משתמשים בצעצועים הנכונים, ומרגילים את התוכי אליהם מגיל צעיר ככל האפשר, הם יכולים למנוע התנהגויות בעייתיות כמו מריטת נוצות והשחתה עצמית, וכמובן צווחות וקולניות יתר. צעצועים מסויימים, יכולים גם לספק תחושת ביטחון ונוחות, במיוחד עבור תוכים הנוטים לחרדה.
 
ישנם סוגים רבים של צעצועים המתאימים לתוכים, כגון פאזלים, צעצועי חיפוש מזון, צעצועי לעיסה ומערכות נדנדות. סוג הצעצוע המתאים ביותר תלוי בצרכים והעדפות האישיות של הציפור.
 
טריקסי הוא מותג המציע מגוון רחב של צעצועים לתוכים, ולהרבה חיות מחמד אחרות. צעצועים אלו נועדו לענות על הצרכים הייחודיים של חיות המחמד שלנו. אחד הצעצועים הפופולריים ביותר של המותג טריקסי הוא לוח חשיבה.
 
לוחות החשיבה של טריקסי הם צעצועים עם המון רמות שונות שנועדו לספק שעות של בידור לתוכים. הם מאפשרים לתוכים ללמוד פאזלים שונים שעליהם לשחק בהם כדי לקבל את האוכל שלהם.
ניתן לשטוף את לוחות החשיבה בקלות ולנקות על מנת לשמור על הגיינה ומניעת התפשטות חיידקים.
 
לסיכום, צעצועים חיוניים לתוכים לחיות מחמד, ולוחות החשיבה של טריקסי הם דוגמה מצוינת לצעצוע שיכול לספק להם את הגירוי וההעשרה הדרושים. לבעלי חיות מחמד חשוב להשקיע בצעצועים איכותיים, בטוחים, עמידים ומיועדים לענות על הצרכים הייחודיים של הציפור שלהם. על ידי מתן צעצועים, אנו יכולים לעזור לתוכי שלכם להיות תוכי בריא יותר, פעיל ומוגשם יותר, ובעיקר שמח יותר.

אך לאבטח תוכי מבריחה

האם זה בלגזור לו את נוצות התעופה? ממש לא, כמו שכתבתי בעבר, אני מקבלת מאות הודעות מבעלי תוכים שגזרו להם נוצות ועדיין עפו.
 

אז מה האילוף המקצועי של תוכים מציע בעניין הזה? (בעיקר בחול כרגע, ובהדרגה גם כאן בארצנו הקטנטונת)

לא לגזור את הכנפיים, לתת לתוכי להתאמן קצת בתעופה בבית, כדי שישלוט ביכולות התחמקות בסיסיות מהסכנות השונות בחוץ (שימושי ומציל חיים אם יברח)
ואז:

 

  1. ללמד את התוכי לענות לשם שלו בשריקה, כדי שאם יעוף החוצה- תוכלו לקרוא לו ולדעת בדיוק על איזה עץ הוא מחכה לכם.

  2. ללמד את התוכי פקודה מילולית וחזותית קבועה לעוף אליכם חזרה, שנלמדת לפי כללי הבהביוריזם (ולא באופן חובבני, זה פשוט לא ילך..) . לרב זה מסתכם בשיעור אילוף אחד או שניים, אם אתם מרוכזים היטב ומיישמים.



 

בווידאו הזה תגלו כ- 10 משפטים שתוכים מנסים לומר לנו באמצעות שפת הגוף שלהם!

זה נכון שתוכים יכולים לדבר עברית –  אבל את הדברים החשובים באמת הם אומרים לנו בשפת הגוף שלהם, כמו רוב בעלי החיים.


אמנם בווידאו הזה 10 משפטים חשובים מאד שתוכים אומרים לנו מדי יום, אבל בפועל יש לפחות עוד 100 משפטים שתוכים מנסים לומר לנו כל יום ויום..

מאחר ובני האדם לרוב לא מבינים את שפת החיות – הרבה תוכים מתייאשים מאתנו כבר ונאלצים לנשוך… אז בואו נלמד ביחד להבין אותם יותר טוב!  

 

אם אתם רוצים ללמוד עוד על שפת גוף של תוכים, על אילוף חיובי ואיך להתיידד עם התוכי שלכם יותר טוב, אתם מוזמנים להרצאה שלי " דיבורי תוכים!"

שפת גוף של תוכים

התוכי צועק? על גמילה מוקדמת מדי של גוזלים מדייסות

 

היי אהובים, הווידאו הזה מיועד למגדלים, ולמי שקונה גוזלים – לא רק למי שהגוזל שלו מיבב או בוכה כמו בוידאו. רצוי לדעת את זה לפני שמתחילות הבעיות.


טיפים למניעת בעיות התנהגות הנובעות מגמילה מוקדמת מדיי מדייסות:

1. אצל כל הגוזלים שהגיעו לא מזמן לביתכם ובעיקר לסוגי תוכים בינוניים – גדולים ( ובעיקר קקדו): לגוזל עד גיל 5 חודשים יש להציע דייסה ממזרק 6 פעמים ביום, גם אם הוא מסרב, ולו רק כדי שירגיש *דאגה הורית*. אם הוא מסרב – מצויין – להציע מאכל אחר במקום – כמו חתיכה קטנה של שעועית מבושלת, או לחם או פרי, ואם גם לזה הוא מסרב – לנסות כעבור 3-4 שעות שוב חתיכה קטנה של שעועית מבושלת, בטטה או לחם או פרי, ואם הוא מסרב להם – אז להציע דייסה. אם הגוזל מסרב גם הפעם – להניח לו ולנסות שוב כעבור זמן -מה וכו'. לא חייבים מנה גדולה של דייסה מהמזרק, אפשר רק "שלוק" – רק להרגשה..
 

2. במקביל, יש לאכול לידו (כן, כן) מיני מזונות שונים ומגוונים. הסיבה היא שתוכים לומדים ככה לאכול מהוריהם התוכים הבוגרים. הם אמורים ללמוד מההורים שלהם מה מותר לאכול ומה רעיל ואסור – מדובר ב"לימודים" של כמה וכמה חודשים לצד ההורים שלהם גם אחרי שהגוזל גמול ואפילו מעופף מחוץ לקן… לכן גוזלים שנגמלים מוקדם מדי- וללא ליווי נכון – לא יסכימו לאכול מגוון רחב מספיק של מזונות..
 

3. כשאינכם בבית – להניח מעט דייסה חמימה בצלוחית שטוחה וקטנטנה שקל לאכול ממנה.
 

4. ללטף הרבה, בעיקר אחרי האוכל – אבל לא להציע תשומת לב או אוכל כשהגוזל מייבב – רק כשהוא שקט – אז מהרו להקדים אותו לפני שהוא מייבב, כי אחרת תתנו לו פרס על יבבות ( אוכל, תשומת לב) *אבל!* אם הוא כבר רעב מאד ובוכה – שכחו מזה – האכילו אותו גם אם הוא בוכה כי אין ברירה! פשוט נסו להקדים ולהיות זריזים ממנו. המהירות משתלמת מאד.

גמילה של תוכי מדייסה

רוצים להוסיף עוד תוכי הביתה כדי שיהיה לתוכי שלכם חבר? רעיון מעולה והכרחי!

 ראשית  תודה על לבכם הטוב כי תוכים באמת זקוקים לחברה -הם חיות להקה חברתיות אפילו יותר מכלבים – וקשה ומסוכן להם להיות לבד.
 

בכל זאת, תוכים יכולים להיות תוקפניים זה לזה וטריטוריאליים לאזור המחייה שהם (הכלוב, לרוב). לכן, את תהליך החיבור ביניהם יש לעשות באופן מודע ומבוקר. הרבה אנשים פונים אלי כשהתוכים שלהם לא מסתדרים, ולרוב זה פשוט כי המפגש הראשוני ביניהם נעשה כשהיו קרובים מדי זה לזה, ולכן לא הספיקו להתרגל זה לזה מרחוק.  לכן, בתור התחלה הנה כמה טיפים:


בשבוע הראשון, חשוב להפריד בין שני התוכים כשכל אחד מהם נמצא בכלוב נפרד וכששני הכלובים רחוקים זה מזה לפחות שני מטרים או כמה שניתן בחדר אחד.


את המזון בכל אחד מהכלובים שלהם יש להניח באופן ובזווית שמאפשרת לשניהם לראות אחד את השני תוך כדי שהם אוכלים. בנוסף, יש להאכיל את שניהם באותו זמן.


וודאו שהכלובים לא נמצאים על הרצפה – גם ללא תוכי נוסף – כל תוכי שנמצא בגובה הרצפה יהיה בסטרס וירגיש מאויים מטורפים (כמו חתולים וכלבים – למרות שאין טורפים בסביבה – הוא עצמו לא יודע זאת…)


ודאו שהכלובים לא נמצאים אחד מעל השני – או בכלל בהפרשי גובה.


לפי שיטת האילוף הסדורה, ההכרות וההתיידדות בין שני תוכים זרים מתרחשת ב- 3 שלבים. את שני השלבים הראשונים ניתן לתרגל לבד ללא ליווי מקצועי שלי או של מאלף תוכים אחר, אבל את השלב האחרון – שבו ממש מקרבים בין שני התוכים על הידיים שלנו – לא רצוי לנסות לבד,  כי אם לא מכירים את השיטות והתזמונים, התוכים יכולים בהחלט לתקוף זה את זה. ברגע שהתוכים תוקפים או אפילו רק חשים פחד זה מזה – כל העבודה שהשגנו עד אותו שלב יורדת לטמיון, ויש להתחיל שוב מההתחלה, שוב ממרחק רב בינהם.


בשלב הראשון הכלובים נמצאים במשך שבוע\שבועיים במרחק שני מטר אחד מהשני ואף אחד מהם לא מסתובב חופשי ליד הכלוב של האחר. בשלב הזה – זה הזמן *שלנו* להתיידד עם כל תוכי בנפרד – כהכנה לבאות. אחרי שבועיים אפשר לקרב את הכלובים בהדרגה אחד כלפי השני-  בכל יום כ 20 סנטימטר יותר קרוב אחד כלפי השני.


בשלב השני אפשר פעם ביום למשך 10 דקות ובהשגחה בלבד– לאפשר *לאחד מהם בלבד* להסתובב חופשי מחוץ לכלובו ולהתקרב לכלוב של האחר – אך רק בתנאי שהאחר מביע כלפיו סימני סקרנות בלבד ולא סימני פחד או אגרסיביות – ההבדל בין סימני סקרנות לבין סימני פחד ואגרסיביות לא תמיד ניכר לעין לא מקצועית ולכן את סוף השלב השני ובעיקר בשלב השלישי יש להזמין עזרה מקצועית. על התהליך להיות מבוקר, מתגמל וחיובי מאד עבור שני התוכים, ברגעים הנכונים, בצ'ופרים המתאימים, בתזמון מדויק ובמגע ספציפי ורגיש, ולכן רק בליווי של תהליך מדוייק כזה יש ביכולתי לקחת אחריות מלאה להצלחה.

מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי "אילוף וטיפול התנהגותי לתוכים

איך לחבר בין 2 תוכים
הכה לטיפול התנהגותי

הי יקיריי, כל מפגש ראשון איתי, שבו אני מבצעת את הטיפול לשינוי התנהגותי לתוכי שלכם, נראה כך: בחצי הראשון של המפגש, אני עורכת אבחון של התוכי שלכם כדי לגלות את הסיבות המדויקות להתנהגות שלו.

זהו בעצם החלק התאורטי של המפגש שלנו, שהוא בעצם מעין קורס מזורז על התנהגות תוכים, שבו אני מלמדת אתכם:

  • איך לגרום לתוכי לסמוך עלי ועל שאר בני הבית?
  • איך נכון ללטף תוכי ואיך לגרום לתוכי לאהוב ליטופים?
  • איך ללמד את התוכי לעלות על היד בביטחון מלא בבני אדם?
  • איך מלמדים תוכי לדבר?
  • איך לגרום לתוכי לשחק בצעצועים לבד ולהעסיק את עצמו בשקט (לא לצווח)
  • מהם כלי העבודה לשינוי התנהגותי של תוכי – למשל – להפסיק לנשוך או לצווח?
  • באיזה חיזוקים חיוביים כדאי להשתמש כדי להמחיש לתוכי מהי התנהגות טובה?
  • מתי להשתמש בחיזוקים האלה, באיזה אופן ובאיזו תדירות?

 

החלק השני של המפגש הוא החלק המעשי של אימון בפועל של התוכי. בחלק הזה אני תמיד מעדיפה שאתם תבצעו את התרגולים בעצמכם, מיד אחרי שתצפו בי עושה זאת. לכן, אני תמיד מתחילה את האימון בעצמי, גם כדי להדגים לכם וגם כדי "להתניע" את התהליך בצורה מדויקת יותר ונכונה לתוכי.
 

כל האימון נעשה בדרכים מהנות וידידותיות לתוכי. אני לא משתמשת בעונשים או בגערות על התוכי,  כי אני לא מאמינה ביעילות וגם לא במוסריות שלהם. לעולם אין להכות או להבהיל תוכי – גם לא על ידי "מכה קטנה על המקור שלו", גם לא ע"י החזרתו לכלוב כעונש, גם לא בלהשפריץ עליו מים או חלילה לטלטל את  היד שלנו שעליה הוא אמור לסמוך ולעלות בביטחון.  זה תמיד מחמיר את הבעיות ההתנהגותיות של התוכי, וגם יוצר בעיות נוספות.


לכן, אנחנו לומדים ביחד איך לאמן את התוכי בשיטות האימון החיוביות המתקדמות בעולם. חלק מהשיטות הללו כוללות צ'ופרים טעימים מסוגים שונים – בהתאם לטעם של התוכי שלכם במזון. לכן יש צורך שהתוכי יהיה רעב לפני הפגישה שלנו, כלומר יש לרוקן את הקערות אוכל שלו כחמש שעות לפני הפגישה. כך האימון שלנו יוכל להיות יעיל יותר כי נוכל לתרגל איתו הרבה זמן יחסית, לפני שיהיה שבע ויאבד עניין באימון.


בנוסף, כדי שנוכל לדעת עם איזה צ'ופרים אפשר לעבוד עם התוכי שלכם, אבקש לערוך "ניסוי מאכלים" כשבוע לפני הפגישה שלנו ( או כמה שיותר ימים לפניה – בהתאם למה שתספיקו).


בניסוי הזה יש לתת לתוכי לטעום כמה שיותר דברים מהרשימה הבאה, בחתיכות קטנטנות. למשל, 8 סוגי מאכלים מהרשימה ביום מסוים, ואז עוד 8 סוגים ביום הבא, עד שתסיימו את כל הסוגי מזון ברשימה.


השעות הכי טובות לניסוי מאכלים עם תוכים הן בשעות שתוכים הכי רעבים, כלומר בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהרים – כלומר סביב 8:00 וסביב 14:00 ( לא חובה לדייק). כדי לוודא שהתוכי יהיה רעב בבוקר – יש לרוקן ולנקות את קערות המזון שלו בשעה 22:00 בלילה שלפני הניסוי. בנוסף, כדי לוודא שהתוכי יהיה רעב וסקרן למאכלים חדשים גם אחר הצהריים – יש לרוקן את שאריות המזון מהבוקר בסביבות 12:00 – או כשעתיים שלוש אחרי שסיים את ארוחת הבוקר.


דגש חשוב: כדי לוודא שהתוכי לא יורד במשקל כתוצאה מהניסוי (נדיר אך אפשרי) יש לבדוק שהתוכי אכן אוכל מהמאכלים החדשים בכל האכלה. אם הוא לא אוכל כמות מספקת מהמאכלים החדשים בכל האכלה –  יש לתת לו את המזון שהוא *כן* אוהב לאכול –  אך רק כעבור שעה מהטעימות החדשות.

 

ניסוי המאכלים:

 אז עד המפגש שלנו –  בדקו איזה 4 מזונות מהמזונות הבאים התוכי *הכי* אוהב כדי שנוכל להשתמש בהם כצ׳ופרים באימון שלנו:

 

ארבעה צבעים של  פירות, ירקות וקטניות (חוץ מאבוקדו, שום ובצל)

ברוקולי, מלפפון, תרד, סלרי, מנגולד, גזר, מלון, אבטיח, תפוח, פילפל, תפוז, דובדבן

 

ירקות מבושלים:  בטטה מבושלת, גזר מבושל, הכל מותר אבל לא חם מדיי.

 

קטניות:  (לתת רק מבושלות או מונבטות)

אפונה, שעועית לבנה, שעועית ירוקה, גרגירי חומוס, תירס, עדשים.

 

 

פחמימות:

 

– לחם, טוסט

– פת אורז

– דגני בוקר ללא סוכר.

–  קרקר ״לחמית״ ( לא יותר מדי)

– פסטה מבושלת

– דייסת קוואקר פושרת עם מעט דבש

 

חלבונים:

-ביצה קשה או מקושקשת ( עם מינימום שמן)

– גבינה צהובה (ממש מעט) או בולגרית / צפתית/ קוטג׳

– עוף מבושל, רצוי עם העצם עבור סידן

 

שומנים טובים:

( אבל לא לתת יותר מדי..)

– דוחן, גרעיני חמניה, גרעיני דלעת, קשיו, פיסטוק, אגוזי פקאן, אגוזי מלך

 

אחרי שתבררו זאת אנא כתבו לי בוואצאפ \ הודעת טקסט לטלפון מה הם אותם מזונות הכי אהובים עליו.

בנוסף, החל מהיום שלפני הפגישה – לא לתת גרעינים\ אגוזים \ ו\גם את מה שהכי אהב מהרשימה.

נתראה בקרוב:)

תוכים צווחים מהרבה סיבות – כולן טבעיות ונורמליות לחלוטין ומתרחשות גם אצל תוכים בטבע  – וגם אצל התוכים שאנחנו רואים על העצים ברחובות שלנו (דררות, קוואקרים). אבל כמובן שעבורנו בני האדם – זה יכול להיות ממש סיוט.

 מאחר וזה תמיד מזיק לכעוס או להעניש את התוכי – חשוב לי שתדעו שתוכים לא צווחים סתם כדי לעצבן אתכם. הם אמנם חכמים ויודעים איך להשיג תשומת לב – אבל אף פעם אין להם כוונה רעה. הם צווחים רק מתוך מצוקה אמיתית וצורך חמור מאד במשהו בסיסי שחסר להם.. אז בואו ננסה לגלות מה חסר לתוכי שלכם, ולמה הוא צועק.

 

סיבות נפוצות לצווחנות תוכים:
 

 1. כאב או בעיה פיסית

חיות לא יכולות לדבר ולומר כשכואב להן. אבל אם מישהו מתקרב לגעת בהן כשמשהו כואב להן בגוף, הן לרוב יצווחו מהפחד שאותו אדם יגע בדיוק באזור שכואב. כך גם התוכים שלנו:

"אל תגע בי הכנף כואבת לי!"

"אל תרים אותי – כואבת לי הרגל!"

 

2. פחד או מצוקה רגשית (חרדת נטישה ועוד)

ברוב המקרים, אנשים לא כל כך מבינים מה התוכי שלהם מרגיש בכל רגע ורגע, לכן רוב התוכים חיים בלחץ מתמיד מכך שלא יבינו את הצרכים הבסיסיים שלהם, ונהיים חרדתיים ותלותיים מאד :

״הצילו!! אני לא יודע לפתוח את הכלוב בעצמי – תפתח לי אני מפחד להיתקע פה לתמיד!!״

"אני צריך אתכם כדי לשרוד, קחו אותי אתכם!!"

 

3. קריאות אהבה לזיווג וקינון

 חוץ מצווחות שמביעות פחד או מצוקה חמורה – רוב הצווחות הרציניות מתחילות אצל תוכים בגיל ההתבגרות המינית, כלומר תוכים שסיימו את תקופת הגוזלות שלהם. תוכים שנולדו בשבי חושבים שאנחנו בני הזוג שלהם, והם ״ מדברים״ איתנו בצווחות כמו שהיו מדברים עם בני הזוג שלהם בטבע:

״ הי! חזרת! התגעגעתי אליך! בוא תוציא אותי מהכלוב ונתחבק!!״

״אני אוהב אותך! בואי! אני כאן! ראיתי עכשיו מהחלון עץ ממש מתאים לבנות עליו קן! בואי נעוף אליו ביחד ונגדל בו ילדים ביחד לנצח! נו בואי! אני כאן!!

״לא!! אל תלך! אני לא רוצה להישאר בלעדיך עד הערב שוב!!״

"לאן את הולכת? למטבח? החוצה? לאן?? תשמיעי צווחה בחזרה כדי שאדע איפה את!"

 

4. טריטוריאליות

ישנם תוכים שיצרחו בכל פעם שנכנס אורח הביתה:

״הנה בן אדם זר ומפחיד שנכנס לנו הביתה! בואו נברח מכאן ביחד מהר!״

ויש תוכים שיצעקו פשוט כדי לבשר לכולם על כך שהם כבר בוגרים ומוכנים לזיווג: 

"הגעתי לגיל שאפשר להתחיל! אני כבר לא גוזל! ואני רוצה שכוווולם בבית הזה ידעו שאני מוכן לזיווג! אז אל תתקרבו לכלוב שלי – בקרוב עלי לגדל בו גוזלים !!"

 

5. שעמום ותסכול

הגוף והנפש של התוכים שאתנו לא שונים בכלל מהגוף והנפש של תוכים בטבע. תוכים בטבע עפים כל היום, זזים ומחפשים מזון ביחד, אוכלים ומשחקים ביחד בפעילות כמעט בלתי פוסקת. אבל אצלנו בשבי, אין להם מה לעשות בכלוב – וגם לא ממש מחוץ לכלוב- ולכן הם פשוט "מתחרפנים" משעמום וזה מכניס אותם למצוקה אמיתית :

"מה עושים? לאן עפים? איזה ענף מכרסמים? אין כאן ענפים? אין לאן לעוף?"

"מה עושים אם הכנפיים שלי גזורות? איך זזים ? משעמם לי!!  אין לי מה לעשות כאן? "

 

6. שילוב של הסיבות הנ"ל

לרוב,  אנחנו לא מפרשים את ה״משפטים״ האלה בצורה נכונה – וכועסים על התוכי על כך שהוא צורח.. לכן, רוב התוכים שלנו מאד מתוסכלים, מתוסבכים, מבולבלים ואפילו מפחדים מאתנו מאד.. בעיקר אם אנחנו מענישים אותם על הצווחות שלהם, שהן הדרך היחידה שהם יודעים לתקשר בה, כבר עשרות אלפי שנים של אבולוציה..

 

אז מה עושים?

1. הפסקה של כל סוג של ענישה או כעס כלפי התוכי

2. העשרה סביבתית

3. טיפול התנהגותי מקצועי ( אילוף)

 

הפסקה של כל סוג של ענישה או כעס כלפי התוכי

אין לכעוס או להעניש את התוכי בשום צורה ואופן.  העונשים הנפוצים והמזיקים שנתקלתי בהם הם: מכה קטנה על האף״ , ״טיים אאוט״ – להכניס את התוכי לכלוב ענישה (״שיחשוב על מה שעשה!) ״ ו ״רעידת אדמה״ – הרעדה של היד שעליה התוכי עמד כאשר צווח – כל אלה הם רק ״תרופות סבתא״ לא יעילות וגם אכזריות מאד שלרוב מחמירות את הבעיה, וכמעט תמיד יוצרות בעיות התנהגות אחרות, כמו סירוב של התוכי לעלות על היד, חרדה, דיכאון ותוקפנות.

 

העשרה סביבתית

ממש כמו בני אדם וחיות נוספות – אם לתוכים יש מספיק תעסוקה ועניין בחיים – יש להם פחות זמן לצווח ולהיכנס ללחץ.  הוסיפו לתוכי שלכם לפחות 4 צעצועים מהצעצועים שמומלצים בסרטון שמצורף כאן – רוב הצעצועים בסרטון אינם יקרים ואף לא עולים כסף.

– שימו לב – שום צעצוע לא מהוה תחליף ל:

  1. שעה ביום של תשומת לב וליטופים מאתנו או לפחות מתוכי אחר

  2. ענף גדול ומסועף שעליו התוכי יכול לטפס ולכרסם מדי יום.

הקישור למדריך הווידאו החינמי לצעצועים ותעסוקות לתוכים

3. טיפול התנהגותי מקצועי (אילוף)

כשאנשים מבקשים את עזרתי עם תוכי צווחן, אני מגיעה אליהם הביתה מצוידת בצעצועי האכלה מיוחדים, ושאלון אבחון מיוחד שתמיד עוזר לנו לגלות מהי הסיבה האמיתית לצווחנות של התוכי. לאחר האבחון אנחנו ניגשים מיד לטיפול, שלרוב כולל טיפול בשעמום כרוני; טיפול בחרדת הנטישה של התוכי או של מצוקות רגשיות נוספות, שלרוב סמויות מהעין.

אני אוהבת גם ללמד את התוכי טריקים כיפיים כמו לתת יד, לעשות סיבוב ולקלוע לסל. תוכים שיודעים כמה טריקים מקבלים הרבה תשומת לב חיובית מהבעלים שלהם, והם תמיד יותר רגועים ושקטים.

אז אם יש לתוכי שלכם המון צעצועים, ואתם כבר לא מענישים אותו – והוא עדיין צורח – זה הזמן לייעוץ וטיפול התנהגותי מקצועי.

 

תוכי צועק 1
תוכי נושך

התוכי נושך – מה לעשות? 

"הי אפרת,  קנינו תוכי האכלת יד והוא נמצא אצלנו כבר שבועיים. אנחנו אוהבים אותו מאד אבל בכל פעם שאנחנו מתקרבים אליו הוא נסוג או נושך. האם יש דרך לגרום לו לסמוך עלינו ולהתלטף?" 


שלום לכם אוהבי תוכים יקרים וחשובים:)

תוכים נושכים מכמה וכמה סיבות – רובן קשורות בפחד עמוק ואמיתי – מאתנו.  אז חשוב *לא* להגיב לנשיכה בצעקה או מכה חלילה – כי זה תמיד מחמיר את הבעיה: הפחד של התוכי יחמיר ואיתו הנשיכות, ואז  כבר אף אחד לא יצליח להתקרב אליו והוא ישאר בכלוב כל חייו.  אז אנא הפיצו ושתפו, או פשוט זכרו את המאמר הזה בלב הטוב שלכם, וספרו לבעלי תוכים נוספים:


למה תוכים נושכים ואיך להימנע מהטעויות הנפוצות שגורמות להם לפחד מאתנו?  

 

טעות 1:  להרים את התוכי ואז לסגור אותו בכלוב

התוכי אומר לעצמו: ״בפעם הבאה שהיד הזאת מתקרבת אלי – אני אנשך אותה לפני שהיא תספיק לסגור אותי שוב בכלוב!!״

הטעות הכי נפוצה וחמורה היא לקחת את התוכי לכלוב ולסגור אותו שם כעונש. לא משנה אם התוכי נשך צווח או התפרע –  זו טעות לשים אותו בכלוב כעונש. זו בכלל טעות להעניש תוכי  – הדרך הנכונה לחנך תוכי היא בדרכים חיוביות ומקצועיות. כשסוגרים תוכי בכלוב כעונש הוא לומד להירתע מהכלוב שלו -וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים שיקרה. כי זה יכול לגרום למצב שקשה להכניס את התוכי לכלוב שלו, הכלוב שאמור להיות מקום אהוב על התוכי ולא מקום שמקושר עבורו עם עונש. הסיבה השנייה היא שתוכים שמענישים אותם כך לאט לאט מתחילים לפחד מהידיים שלנו- ואולי גם לנשוך אותן – כי ידיים מובילות אותן לעונש. לכן כדי לחנך את התוכי שלכם רצוי להתעניין בשיטות אילוף מקצועיות ולא ב"שמועות על אילוף"-  בעיקר לא כשהשמועות ממליצות על עונשים.


מה לעשות? 

אם אתם מוכרחים להכניס את התוכי לכלוב – מצאו מאכל שהתוכי הכי אוהב בעולם ותנו אותו לתוכי אך ורק כשאתם רוצים להכניס אותו לכלוב, בצורה הבאה: כשהתוכי נמצא על הכתף או על היד שלכם, התקרבו לכלוב והראו לו שאתם מניחים את המאכל האהוב עליו בצלוחית שלו בכלוב. עשו זאת לאט, כדי שיוכל להספיק לראות את התנועות שלכם, ממש ב"הילוך איטי". עכשיו התקרבו עוד יותר לדלת או לגג הכלוב כדי ששהתוכי יוכל לרדת מכם בקלות בעצמו ולהיכנס בעצמו לכלוב כדי להגיע למאכל.

הישארו יציבים וסבלניים עד שהוא יורד מכם לדלת הכלוב או לגג הכלוב. חכו בדממה עד שהוא נכנס פנימה לאכול את המאכל האהוב שלו מהצלחת שלו, והישארו כמה שניות לידו כשהוא אוכל. אל תסגרו מיד את הכלוב. את התוכים שלי אני אף פעם לא מכניסה בעצמי לכלוב – אני רק גורמת להם להיכנס בעצמם, כי אחרת כל האמון וכל האהבה ביננו תרד לטמיון, והם לא יסכימו לעלות על היד שלי לעולם.  טיפ חשוב: אם זה יהיה מאכל שהתוכי שלכם רגיל לקבל במצבים אחרים – זה פשוט לא יעבוד, אז הקפידו. בנוסף,  ערכו כמה חזרות קודם כדי לוודא שהתוכי מזהה את הרשרוש של המאכל בצלוחית שלו בכלוב.

לדוגמא – רשרוש של דוחן וגרעינים קטנטנים על צלחת הנירוסטה תמיד גם לתוכים שלי לרוץ פנימה לכלוב כי הם כבר מזהים אותו. יתכן שלתוכי שלכם יקח קצת יותר זמן לזהות את הרשרוש של המאכל שתבחרו. לא לשכוח לא לסגור את הדלת מיד, חכו קצת, תוכים חכמים והם לומדים מהר מאד שעובדים עליהם.

טעות 2: *להרים את התוכי ולקחת אותו למקום שהתוכי לא אוהב ולא מכיר עדיין (ולכן לא רוצה שייקחו אותו אליו)*:

יש תוכים שממש לא אוהבים שמרחיקים אותם מהכלוב שלהם או מהענף שהם נמצאים עליו – בטח שלא בחודש הראשון בביתכם. הם כל כך אוהבים את הכלוב שלהם שאם לוקחים אותם רחוק מהכלוב הם נכנסים ללחץ ונשבעים לעצמם לא לעלות על היד של אף אחד שוב, ואז נושכים אם היד שמתעקשת לקחת אותם לאנשהו – או אפילו רק יד שרוצה לגעת בהם. כן,  הם זוכרים את הפעם שעברה שהסכימו לעלות על היד ואז היד הזאת הביאה אותם למקום שהפחיד אותם, גם אם זו רק המרפסת או החדר השני.. …


מה לעשות? 

אם אתם רוצים להרים את התוכי – תנו לו מיד צ׳ופר טעים כשהוא מסכים לעלות לכם על היד- והישארו קרוב לכלוב שלו בזמן שהוא על היד שלכם, ואז תנו לו עוד ועוד מהצ׳ופר הזה. אבל זכרו שאם אתן נותנים לו גרעינים או כל דבר שהוא כבר רגיל לקבל בצלחת שבכלוב שלו – זה לא יעבוד. זה יכול לעבוד לכם רק אם הצ׳ופר שהוא מקבל מהיד שלכם יהיה משהו שהוא לא רגיל לקבל בשום דרך אחרת – רק מהיד שלכם. בנוסף, אחרי כמה דקות שהתוכי נמצא על היד שלכם ומקבל צ'ופרים – החזירו אותו חזרה למקום על הכלוב שהוא היה עליו לפני שלקחתם אותו.  כך, התוכי יגיד לעצמו : ״ רגע, בכל פעם שמקרבים אלי את היד – היד הזאת רק נותנת לי חטיפים טעימים ונדירים שאני לא משיג בשום מקום אחר – כל מה שאני צריך לעשות זה רק לעלות על היד, ואפילו לא מרחיקים אותי מהבית הבטוח שלי- הידד! בפעם הבאה אני עולה עליה שוב !״


אז בפעם הבאה – עשו בדיוק אותו הדבר: תנו לו צ׳ופרים שהוא לא רגיל לקבל בכלוב ובשום מקום אחר חוץ מהיד שלכם, מיד כשהוא עולה לכם על היד (אבל ממ שמיד) והמשיכו לתת לו עוד ועוד מהצ'ופר המיוחד הזה, כל עוד הוא נמצא על היד שלכם. בזמן הזה, הישארו קרובים לכלוב שלו! ( או למקום שעליו הוא מרגי שבטוח) ואז, שוב – החזירו אותו חזרה למקום שממנו לקחתם אותו. ביום הבא, תוכלו לקחת אותו קצת יותר רחוק מהכלוב- אבל ממש קצת, ומיד להחזירו שוב. ביום הבא- תוכלו לקחת אותו מעט רחוק יותר מהכלוב, ועדיין להאכיל בצ׳ופרים כל כמה שניות, ולהחזיר שוב לכלוב – או לאן שהתוכי היה לפני שהרמתם אותו. וכך הלאה, עד שהתוכי כבר ייתן לכן לקחת אותו לאן שאתם רוצים, בערך אחרי חודש ימים.


הנה כמה רעיונות לצ'ופרים מיוחדים כאן

 
טעות 3: להתעקש ללטף את התוכי למרות שהתוכי מפחד 

כשאתם רואים שהתוכי מתרחק מהיד שלכם – סימן שהוא מפחד ממנה. אם אתם מתעקשים ללטף או לגעת בו בניגוד לרצונו זה תמיד יחמיר את הפחד שלו כי אז אתם מוכיחים לו שהפחד שלו מכם מוצדק, ושהכוונות שלכם כלפיו רעות מאד..  הוא לא מבין שאתם אוהבים אותו ובסך הכל רוצים ללטף אותו – הוא חושב שאתם בריונים מפחידים שלא מבינים שהוא מפחד ומבקש שתתרחקו ממנו. התוכי יכול להתגבר על הפחד הזה לאט לאט – עם קצת עזרה מכם, אבל לא בבת אחת, ולא אם אתם מנסים לגעת בו כשהוא בתוך הכלוב – כמו שאני אסביר מיד .

מה לעשות? 


כשהתוכי מתרחק מהיד שלכם, הראו לו שאתם מבינים את רגשותיו ועדינים: הרחיקו את היד שלכם ממנו באיטיות, התרחקו ממנו כשני מטרים לפחות, כדי שהדופק שלו ירד והבהלה שלו תרגע. כעבור דקה התקרבו אליו שוב, אבל הפעם – עם אוכל שהוא ממש אוהב. שימו לב שאותו מאכל יהיה משהו שהתוכי לא רגיל לקבל בכלוב שלו ביומיום, כדי שזה יהיה משהו מיוחד שהתוכי יחכה לקבל אותו- רק מהיד שלכם. זו פעולה שצריך לחזור עליה שוב ושוב, במשך כמה דקות ברצף, עד שהתוכי כבר לוקח את האוכל מהיד שלכם ללא פחד. כשהתוכי לא רוצה יותר ושבע – להניח לו. (להניח לו באמת ולנסות כעבור 3 שעות שוב  אז ביום הבא לעשות את שוב, וביום השלישי לנסות לקרב אליו את היד בלי האוכל – ולקוות שייתן לכם ללטף אותו. אם זה לא קורה – הפסיקו אחרי שני ניסיונות ליטוף, והתרחקו ממנו לגמרי, לשעה לפחות. אחרי שעה אפשר לנסות שוב. אם הוא כן נותן לכם ללטף אותו – לטפו אותו קצת ומיד תנו לו צ'ופר על כך. וחוזר חלילה – עד שישבע ולא ירצה יותר.

אבל חברים  – אם זה לא מצליח -יש להפסיק באמת ולטלפן אלי, או למאלף תוכים אחר שמכיר את *תרגילי האילוף לתוכים* תרגילים מיוחדים שבונים אמון בין בני אדם לתוכים שלכם שחוששים מהם. התרגילים הם פשוטים וכייפים אבל צריך לעשות אותם בצורה מדויקת מאד, לכן אני מלמדת אותם רק בפגישה אישית שלי ושלכם עם התוכי שלכם בביתכם.


טעות 4: להכניס ידיים לכלוב:

התוכים פשוט מפחדים פחד מוות כשמכניסים ידיים לכלוב שלהם, שזה כמו החדר הפרטי שלהם שצריך להיות בטוח ואינטימי.  בעיקר תוכים שאינם האכלת יד – אבל לפעמים גם תוכים שהם כן האכלת יד פשוט מפחדים נורא כשמכניסים להם ידיים לכלוב, ולכן זה הורס את היחסים בינכם. כי כשמשהו נכנס לכלוב שלהם – הם יודעים שאין להם לאן לברוח, אז הלב שלהם מתחיל לפעום במאתיים קמ"ש מרוב פחד וזה ממש סיוט עבורם.

מה לעשות? 


אם התוכי שלכם נמצא אצלכם כבר שבוע ואתם רוצים שיצא החוצה מהכלוב, כדאי פשוט לפתוח את הכלוב ,( כשהחלונות והווילונות  סגורים, דלתות סגורות, כיריים וכו') ולחכות שהתוכי יצא מהכלוב בעצמו ויטפס מעליו. אם זה לא קורה תודאו ששום דבר לא מפחיד אותו והרחיקו ילדים, חיות מחמד אחרות, וודאו שלא נעשות תנועות חדות או רעשים חזקים – כשני מטר מהכלוב שלו או כמה שרק אפשר. אם הוא עדיין לא יוצא, הניחו משהו טעים שהוא אוהב ולא מקבל בתוך הכלוב – על גג הכלוב שלו, וחכו כמה ימים עד שילמד איך מטפסים לשם. כשהוא ילמד – הוא כבר ייצא כל יום לגג הכלוב כדי לקבל את המאכל האהוב עליו שם. אחרי כמה ימים שלמד לעשות זאת בעצמו -גשו אליו עם צ'ופר עוד יותר מיוחד והציעו לו אותו מהיד שלכם ללא תנועות חדות ובשקט ושלווה.  ורק אז לנסות את *התרגילים המאלפים* שאני נותנת ללקוחות שלי – ואם לא קיבלתם ממני את התרגילים האלה בבית שלכם, זכרו שאת כל הנסיונות להתיידד עם התוכי שלכם- עשו כשהוא נמצא מעל הכלוב ולא בתוך הכלוב.


טעות 5:  לתת לאורחים, חברים, ילדים סקרניים וכו׳ להתקרב לכלוב או לתוכי ולנעוץ בו מבטים ממושכים

כשמסתכלים על תוכי מקרוב לזמן ממושך – אם זהכשהוא נמצא בכלוב או מחוצה לו – זה מאד מלחיץ את התוכי, ששואל את עצמו – למה היצור הענק הז נועץ בי מבטים? מה הוא רוצה? אולי הוא רוצה לאכול אותי..? זכרו שהתוכי מרגיש שהוא לא יכול להתחבא ולברוח לשום מקום ולכן זה גורם לו לפחד מבני אדם, וחושב שמתכננים לצוד אותו ולאכול אותו…

מה עושים? 

כל עוד לא מלטפים או משחקים עם התוכי מרצונו החופשי – ורק רוצים להסתכל עליו – יש להסתכל עליו רק ממרחק של שני מטרים לפחות.


טעות 6: לשקשק את היד שהתוכי עומד עליה – או לרקוד או לרוץ\ לזוז מהר בזמן שהתוכי נמצא עליה

תוכים גם ככה מנסים לשמור על שיווי משקל כשהם נמצאים עלינו – והאמון שהם נותנים בנו הוא שברירי מאד..

מה לעשות?

שמרו על האמון שלהם ביציבות שלנו, אל תבגדו באמון הזה.. חישבו שאם אתם הייתם חיה קטנה ומישהו ענק היה מרים אתכם – לא הייתם רוצים שהוא יתחיל לרקוד ולזוז בפתאומיות מתחת לרגלים הקטנות שלכם..


טעות 7:  להעניש או להכות או להפחיד את התוכי

כמובן שזו הטעות הכי חמורה. גם אם התוכי נשך או ״ התנהג לא יפה״ – יש דרכים אחרות לגרום לתוכי להתנהג יפה ולא לנשוך. לעולם אין לתת לתוכי "מכה קטנה על המקור" גם אם רק נתתם "מכה קטנה" והמכה לא כואבת לתוכי –  היא עדיין מפחידה אותו מאד ויוצרת חוסר אמון בינכם. גם אם התוכי נראה ״גיבור״ ומנסה ״להחזיר לכם״ ונושך שוב אחרי המכה הקטנה- זה לא אומר שהוא באמת מרגיש גיבור – הוא מת מפחד ומנסה לומר לכם להתרחק ממנו. זה מפחיד כשחיה ששוקלת פי מאה ממך – נותנת לך מכה ״קטנה״ על המקור וכועסת עליך… לעולם אין לשקשק את היד ולעשות לתוכי "רעידת אדמה"  זה פשוט יגרום לו לנשוך יותר – או פשוט לעולם לא לעלות יותר על היד.  לעולם אין לצעוק על התוכי ו\או לסגור אותו בכלוב כעונש, לאט לאט היחסים בינכם יתדרדרו, והתוכי יפחד לעלות לכם על היד, מחשש שתסגרו אותו שוב בכלוב.


מה לעשות?

אם התוכי נושך יש לברר את סיבת הנשיכה ומה הוא מנסה לומר לנו לפני שהוא נאללץ לנשוך. את זה אפשר לבדוק במפגש אישי בביתכם איתי או עם מאלף תוכים אחר. אפשר להיעזר גם במאמר הזה וגם בסרטון הזה כדי להבין טוב יותר מה תוכים אומרים ורוצים.

אחרי שמבינים מה התוכי ניסה לומר בנשיכה – אפשר לטפל בבעיה, אתם מוזמנים לטלפן אלי לקביעת ייעוץ התנהגותי לתוכי שלכם בביתכם.


טעות 8: להניח את הכלוב של התוכי על הרצפה, או במקום חשוף מדי
תוכים – כמו כל הציפורים – מפחדים שיצודו אותם חתולים, תנים, כלבים, נחשים – ולכן הם תמיד יעדיפו להיות על עצים או במקומות גבוהים ובטוחים אחרים – אלא אם כן הם ממש חייבים לרדת לרצפה. זה נכון שאצלכם בבית חתולים ותנים לא יצודו את התוכי שלכם, אבל התוכי לא יודע את זה בודאות. זה גם נכון שיש תוכים שאוהבים לטייל על הרצפה בבית מדי פעם, כדי לבדוק אם יש שאריות אוכל וכו', אבל זה קורה רק כשהם כבר ממש מרגישים ביטחון בבית ובאנשים בבית, אבל לרוב ירצו לחזור בהקדם למקום גבוה.


מה לעשות? 

לעולם אין להניח כלוב על הרצפה, רק במקום שגבוה לפחות כגובה של שולחן. בנוסף – תמיד יש להניח את הכלוב צמוד לקיר כלשהו – רצוי בסלון ולא בחדר מבודד, כי התוכי צריך לראות אנשים כדי להתרגל אליהם ( לראות אותם מרחוק, כמובן, אלא אם זה במסגרת תרגילי התיידדות עם אוכל, או כשהוא כבר ממש ממש אוהב אתכם).

 בסרטונים הבאים – עוד קצת הסברים על נשכנות של תוכים. שימו לב: בסרטונים הבאים לא כל הסיבות לנשכנות מפורטות, למידע נוסף, על נשכנות של תוכים לחצו כאן
 

למידע נוסף, סרטונים נוספים ותשובות לשאלותיכם כנסו לקבוצת הפייסבוק שלי :אילוף וטיפול התנהגותי לתוכים

בהצלחה ובאהבה

תוכי לורי בן שנה וחצי: ״בוקר טוב ושימו לב! אני כבר גבר – ומוכן לזיווג! אני כבר לא גוזל ואני מבקש שכוווולם בבית הזה ידעו שהגיע הזמן שלי להתרבות ולהכפיל את עצמי! בבקשה לא להתקרב לכלוב שלי וגם לא אלי כשאני עושה את הריקוד המטורף של ההתבגרות המפוארת שלי! ״
בעלים: ״אפרת תקשיבי, אני לא יודעת מה קרה לתוכי המתוק שקניתי. הוא עצבני צרחן ותוקפני מהרגע שפותחים לו את הכלוב. הוא לא מוכן שיגעו בו ונושך חזק במטרה להכאיב!״

 

תוכית אקלקטוסית בת שנתיים: ״בוקר טוב וזה! אני מרגישה שמתהווה בי ביצה בבטן! אני חייבת למצוא קן להטיל בו הכי מהר שאפשר! מאחר ואין כאן עצים שאפשר להטיל בנקיקים שבהם, אני אסתפק במגירות וחללים קטנים וחשוכים להסתיר בהם את ילדיי לעתיד! סורו מדרכי – ביצה בדרך!!״

בעלים: ״אפרת התוכית שלי לא סובלת אף אחד! בעיקר לא אותי.. כל פעם שאני במטבח היא תוקפת לי את הרגליים ומנסה להיכנס לתוך כל מגירה שאני פותחת ולכרסם בה הכל! אתמול היא כרסמה את כל הכלים מפלסטיק במגירה ששכחתי פתוחה! היא שונאת אותי!״

תוכי דררה בן שנה: ״אממ לא.  אני לא בטוח שאני רוצה לעלות על היד שלך כרגע. בפעם האחרונה שהסכמתי לעלות עליה לקחת אותי לכלוב וסגרת אותי שם עד הבוקר! אין סיכוי שאני עולה על היד הזאת שוב. חן חן.״

בעלים: ״התוכי נהיה עקשן ותוקפן! הוא כבר לא מסכים לעלות על היד לאף אחד- הוא אפילו כבר לא נחמד לאישתי והוא היה חולה עליה! ניסיתי להעניש אותו ולהחזיר אותו לכלוב בכל פעם שהוא עקשן ושום דבר לא עוזר! התוכי מקולקל אפרת מה עושיייים??״

תוכית ז׳אקו בת שנתיים: ״אממ, אני לא רוצה שתלטפי אותי כי רק לגדעון בעלך מותר ללטף אותי. כמו האחים שלי בטבע, גם אני מתאהבת בבן זוג אחד בלבד ולא נחמדה לאחרים שמנסים לגעת בי. קוראים לזה נאמנות רומנטית (או ״מונוגמיה״). בני האדם לא כל כך מצליחים בזה, אבל אנחנו התוכים עושים את זה כבר מאות אלפי שנים, וזה נהדר. אז אני מאוהבת בגדעון בעלך ורק לו מותר למזמז אותי!אל תגעי בי!גדעוווון!!״

בעלים: ״אני לא יודעת מה לעשות עם התוכית שלי. אני נותנת לה הכל! יש לה את כל מה שהיא צריכה, צעצועים, אוכל בריא, היא כמעט אף פעם לא סגורה בכלוב היא מטיילת בכל הבית – למה היא לא נותנת שיתקרבו אליה?״

אני: ״ לאף אחד היא לא נותנת?״

בעלים: ״אה רק לבעלי״

אני: אהממ

 

תוכי ג'אקו גוזל: ״אני מבקש שלא תגעו בי כרגע, תודה.לא, גם לא עכשיו, תודה. אממ, נו ביקשתי בבקשה לא להתקרב אלי. אוקיי תקשיב לי טוב עכשיו: אתה והילדים הקטנים שלך עומדים ליד הכלוב שלי צמוד צמוד ונועצים בי מבטים כל היום. אתה יודע מה נעיצת מבטים משדרת לתוכי?? בת דודה שלי מצד אימא נטרפה על ידי חתול שנעץ בה מבט במשך שעה ואז התנפל עליה ואכל אותה!! די לנעוץ בי מבטים כל היום הצילווווו!״

בעלים: ״התוכי שלי מפחד ממני ומכל המשפחה, אף אלד לא יכול להתקרב אליו- הוא אפילו לא מסכים לאכול לנו מהיד – ניסינו תירס שהוא ממש אוהב ואין סיכוי . קניתי אותו בשביל הילדים ודווקא מהילדים הוא הכי מפחד מה עושים ??״

תוכי קוקטייל בן שלוש:  אני צמא.   אני רוצה לשתות מהקערה שבכלוב שלי. את יכולה להחזיר אותי לכלוב שלי פליז? אני רוצה לשתות מהקערה שלי ששם.  אני על הכתף שלך כבר שעתיים. אפשר בבקשה? נו אני כבר מתייבש תוכלי להפסיק רגע לבהות במסך הזה ולהחזיר אותי לכלוב אני צמאאאא״

בעלים: אפרת תגידי יכול להיות שהתוכי שלי הוא התוכי היחידי בעולם שלא אוהב לשבת על הכתף? כל פעם שהוא על הכתף שלי הוא בהתחלה סבבה ואז הוא מתחיל לנשוך אותי באוזן. ניסיתי לתת לו מכות קטנות על המקור שיבין שזה לא בסדר ואז הוא נהיה עוד יותר תוקפני. מה הסרט שלו?

 

תוכי קקדו חדש בבית: ״ איפה קובי? את קובי אני מכיר הוא גידל אותי מאז שהיתי ביצה, איפה הוא?? אני רוצה את קובי עכשיו!  קובי אף פעם עישן לידי ולא צעק עלי ולא סגר אותי בכלוב .. קובי!! קובי!!!״

בעלים: ״ תקשיבי התוכי שלי לא מפסיק לצרוח מהשניה שהבאנו אותו. נשמה אני שילמתי המון כסף על התוכי הזה והוא עושה לנו כאן סימפוזיון אני שניה מלהחזיר אותו למגדל שלו״

 

כמו בהרבה מצבים בחיים, הפרשנות שלנו מעידה יותר עלינו מאשר על הצד השני. זה נכון גם בין בני אדם, אבל את בני האדם אפשר פשוט לשאול – ״ למה התכוונת? מה אתה מרגיש באמת?״

אבל את בעלי החיים המתוקים שאיתנו אי אפשר לשאול את זה כי הם לא יכולים לענות בעברית… זו הסיבה שיש צורך לפנות ליועץ התנהגותי מוסמך –  ״מאלף״ – של תוכים. יועץ התנהגותי הוא למעשה מתרגם שפות לכל דבר ועניין. גשר בין תרבויות. גשר של זהב.  וגשרים – פורשים באהבה.

אז בשם התוכים – אנא עשו הכל כדי להבין אותם באמת… הם שווים את זה, ויש להם המווון אהבה לתת..

 

למידע נוסף, סרטונים נוספים ותשובות לשאלותיכם אתם מוזמנים להרצאה שלי "דיבורי תוכים!"

תוכי נושך 2
התוכימפחד ממני 1

חלק א'

הי חברים, הנה מידע לגבי התיידדות עם תוכי שמפחד מאתנו. ראשית נזכור שהפחד של התוכי הוא מוצדק וטבעי כי זה מאד מפחיד להיות בכלוב כשחיה ענקית מתקרבת אלייך ומנסה לגעת בך. לכן, בתהליך ההתיידדות עלינו להיות מאד רגישים ומודעים לעצמנו מודעים מאד לאופן שבו אנחנו מתקרבים אל התוכי ומה אנחנו עושים.

 

ראשית – איך יודעים שהתוכי מפחד? 

בתור התחלה כדאי מאוד לדעת איך בכלל תוכי נראה כשהוא מפוחד: הכי קל לזהות נשיכה – אם התוכי נשך אותנו אז אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא מפחד מאתנו מאוד. גם פתיחת מקור ללא נשיכה מעידה על פחד – כלומר כשהתוכי פותח את הפה כשאנחנו מתקרבים אליו ומאיים בנשיכה אבל מפחד לנשוך באמת (אלא אם הוא פותח את הפה כדי לאכול או לפהק כמובן). בנוסף, גם התרחקות מאתנו היא פחד, אבל לפעמים התרחקות היא רק היסוס רגעי- מן בדיקה שאחריה יכולה דווקא להגיע התקרבות, למשל: כשאנחנו מציעים לתוכי גרעין או צ'ופר כלשהו – הוא בדרך כלל יתרחק מיד מרוב פחד כי הוא עוד לא הספיק לראות שיש לנו גרעין או צ'ופר ביד – ולכן הוא עוד לא מבין מה אנחנו בכלל רוצים ממנו. אבל אם נשאיר את היד יציבה מאד מבלי לזוז ונמתין כמה שניות ברציפות – יכול להיות שהתוכי יספיק להתבונן ולראות שיש לנו גרעין\ צ'ופר ויבין את הכוונה הטובה שלנו להאכיל אותו. אז, אם נמתין עוד כמה שניות בלי לזוז – הוא יתקרב בזהירות ויאכל מהיד שלנו. זה הזמן להיות מאד שקטים,לא לזוז ולא להרעיש כדי לא להבריח אותו.

 

אם זה אכן כך – והוא מתקרב שוב לקחת מאתנו את המזון – כדאי להציע לו מיד את אותו סוג של מזון שאהב – ושוב להמתין בסבלנות וללא תזוזה עד שהוא יירגע מספיק כדי להתקרב ולקחת את המזון- וכך שוב ושוב. רצוי מאד שלא לנסות ללטף אותו אחרי שאכל את המזון מהיד שלנו אלא מיד לתת לו עוד מאותו מזון – כי אם אנחנו מנסים לגעת בו אחרי שלקח מאתנו מזון הוא ילמד שאנחנו נותנים לו מזון רק כדי "לעבוד עליו" ולגעת בו – והוא עוד בכלל לא רוצה שיגעו בו, אז זה הורס את האמון שעוד רק מתחיל להיווצר. בנוסף, שימו לב שבכל זמן שאתם מחליטים להתקרב לתוכי ולנסות לתת לו מזון מהיד – שלא יהיו הפרעות מסביב או רעשים שיכולים להפחיד אותו. רק הוא ואתם.

 

אם התוכי בסוף לא לוקח את הגרעין\ צ'ופר מהיד שלכם – חכו חמש שניות נוספות ואז עזבו אותו בשקט והתרחקו לפחות שני מטרים ממנו – ונסו שוב כעבור רבע שעה.

 

תהליך ההתיידדות עם תוכי מפוחד אורך כשבועיים לפחות, והוא יעיל במיוחד עם תוכים שהמגדל שלהם האכיל אותם מהרגע שבקעו מהביצה – כלומר עם תוכים שמכונים "האכלת יד". עם תוכים שהמגדל שלהם לא עשה זאת – התהליך יהיה יותר ארוך ויותר קשה – אבל שווה לנסות. אבל – אם אתם רואים שחלף כבר חודש והתהליך לא מצליח – רצוי לעזוב את התוכי במנוחה לכמה ימים ואז לטלפן לבעל מקצוע – אלי או למטפל אחר בתוכים.  בנוסף, התהליך יעיל יותר עם תוכי שזה עתה קנינו (כי עוד לא הספקנו לעשות איתו טעויות נפוצות) – אבל אפשר לנסות אותו גם עם תוכי שכבר עשינו איתו טעויות ,אבל אחרי תקופת מנוחה של שבוע שבו אנחנו מניחים לו ולא מנסים לגעת בו בכלל. רק מחליפים לו מזון, מים ועיתונים בזריזות רבה ומתרחקים. אפשר בינתיים לשרוק ולדבר אליו באהבה.

 

בשבוע הראשון

ביומיים הראשונים נותנים לתוכי להתרגל בשקט לסביבה החדשה מבלי להטריד אותו בניסיונות מגע בכלל. רצוי להחליט מראש היכן מניחים את הכלוב כדי שלא נשנה את המיקום של הכלוב בכל פעם שנשנה את דעתנו – כי כך התוכי לא יוכל להתרגל לזווית הראייה של החדר ויהיה אפילו עוד יותר מפוחד ומבולבל. התוכי צריך לראות את החדר כל הזמן מאותו מקום – מהמקום שבו הכלוב שלו נמצא, לפחות בחודשיים הראשונים. רצוי שהכלוב יהיה בסלון צמוד לקיר כלשהו, או בחדר שיש בו הרבה פעילות – אבל שהכלוב לא יהיה יותר מדי קרוב לפעילות – לפחות במרחק שני מטר מהיכן שמתרוצצים בבית. חשוב לוודא שגם חיות אחרות לא מתקרבות מידיי לכלוב ולא מציקות לו כי זה יכול לגרום לו להתקף לב.. ביומיים האלה רצוי לא לפתוח את הכלוב ולא לגעת בתוכי בכלל.

אפשר לנקות את הכלוב ולהחליף מים ואוכל אבל כמה שיותר בשקט ובזריזות, ואז להתרחק מהכלוב מיד לפחות לשני מטרים: נזכור שבכל פעם שאנחנו מתקרבים לכלוב הלב של התוכי דופק מאד מהר מרוב פחד, ורק כשאנחנו מתרחקים ממנו לשני מטרים לפחות, הוא נרגע.  כעבור יומיים נניח בצלחת המזון שלו כמה מאכלים חדשים שהוא לא מכיר כדי לבדוק איזה מהמאכלים הוא הכי אוהב בעולם, כדי שנדע איזה מהם לתת לו מהיד שלנו בשלב הבא של התהליך: למשל תפוח, אגוז פקאן או קשיו, בננה, טוסט מלחם לבן, פופקורן, גרגיר תירס רך, פסטה מבושלת, שקד או מעט ביצה קשה. אחרי שנדע איזה מאכל הוא הכי אוהב ( נביט בקערה שלו ונראה איזה מאכל נעלם ראשון) אנחנו נתן לו את המאכל הזה רק מהיד שלנו, בשבועיים הבאים. כאמור, מעכשיו ואילך, זה יהיה המאכל שהתוכי ידע שהוא מקבל רק מהיד שלנו ולא מקבל בקערה שלו בכלל – רק שימו לב שבקערה שלו הוא כן מקבל את כל המאכלים שחיוניים לבריאות שלו מידי יום ביומו: פירות וירקות, דוחן ומעט גרעינים. אחרי שאנחנו יודעים שהוא הכי אוהב – למשל- טוסט- אפשר לפתוח את הכלוב לרגעים קצרים מאד ומיד להגיש לו חתיכת טוסט קטנה מהיד שלנו – אבל אם הוא לא אוכל מהיד שלנו תוך 5 שניות – יש להוציא את היד מיד (עם הטוסט) ולנסות שוב רק אחרי רבע שעה. אם שוב לא אכל אחרי רבע שעה – לוותר ולנסות כעבור שעה. כך להמשיך במרווחים של שעה, עד סוף השבוע הראשון.


בשבוע השני

אחרי שבוע אפשר להניח צלחת קטנה ושקופה על הגג של הכלוב ולשים בה שלושה- ארבעה מאכלים שאנחנו יודעים כבר שהתוכי שלנו הכי אוהב. כך, הוא יכול לראות אותם מבעד לצלחת השקופה כשהוא מתבונן בה מלמטה, מתוך הכלוב, אבל הוא כמובן לא יכול להגיע אליהם אלא אם הוא יוצא מהכלוב ומטפס על גג הכלוב. זוהי נקודה חשובה – אנחנו רוצים לגרום לתוכי לצאת מהכלוב לבד, בכוחות עצמו לטפס על גג הכלוב, כדי להגיע לצלחת השקופה עם המאכלים שהוא אוהב. התוכי שלנו חייב לדעת לטפס על גג הכלוב בכוחות עצמו מבלי שניקח אותו לשם: גג הכלוב הוא מקום טוב יותר לגשת אל התוכי ולהציע לו לעלות לנו על היד- כדי שנחזיר אותו לתוך הכלוב, אחרי שסיים את המאכלים הטעימים כמובן. תוכי שטיפס על גג הכלוב בכוחות עצמו לא תמיד יודע לחזור לכלוב בכוחות עצמו ולכן יש סיכוי טוב שהוא ירצה שנחזיר אותו לכלוב על האצבע שלנו- וזה מצוין. זה אמנם לא תמיד מצליח, אבל יש יותר סיכויים שזה יצליח ככה מאשר בדרך אחרת, כי בדרך הזו לתוכי יש סיבה טובה לעלות לנו על האצבע, ורצון מובהק.


לכן, כעבור יום אחד שבו התוכי ראה ובחן את המאכלים שבצלחת השקופה מבלי להצליח להגיע אליהם, נפתח את דלת הכלוב ונשאיר אותה פתוחה – ואז מיד נתרחק מהכלוב שני מטרים לפחות ונמתין בדממה. נמתין כדי לראות אם התוכי יצא מהכלוב ויטפס על הגג שלו כדי להגיע לצלחת המאכלים. מאד חשוב בשלב הזה להיות סבלניים ושקטים, לא לנוע בחדר ולא להתערב – למשך רבע שעה לפחות. אם התוכי מצליח לצאת ולטפס על גג הכלוב בכוחות עצמו – נהדר!- זה הצעד הראשון- עכשיו יש יותר סיכוי שיעלה לנו על האצבע כדי שנחזיר אותו לתוך הכלוב –ואת זה ננסה כעבור רבע שעה נוספת שבה אכל מהצלחת השקופה. רבע שעה זה הזמן שאחריו התוכי כבר יהיה צמא וירצה לחזור לכלוב כדי לשתות – וזו ההזדמנות שלנו להציע לו "טרמפ" על האצבע שלנו – כי אם הוא יעלה עליה – הוא יראה שזו היתה בחירה נכונה כי מיד נחזיר אותו לאן שהוא הכי רוצה לחזור – לכלוב הבטוח עם המיים והשקט שלו. אגב, אם התוכי אכן עלה על האצבע שלנו, זה הזמן לשבח אותו במילות חיבה אבל גם להחזיר אותו כמה שיותר מהר לכלוב מבלי להתמהמה ומבלי לנסות ללטף. אם ננסה ללטף אותו אחרי שנתן בנו אמון ועלה לנו על האצבע – הוא יזכור שכשהוא עולה לנו על האצבע אנחנו מנצלים את זה לרעה ונוגעים בו עוד לפני שהוא בכלל רוצה שיגעו בו. כלומר הוא ילמד שאם הוא יעלה לנו על האצבע אנחנו "נעבוד עליו" ולא יעלה יותר.

 

לכן את הליטופים יש להשאיר לסוף התהליך ולהיות סבלניים. מאותה סיבה, רצוי שההחזרה לכלוב תהיה כמה שיותר מהירה ובטוחה – כי אם בשלב הזה משהו יפחיד את התוכי – הוא יזכור שכשהוא עלה לנו על האצבע קרה משהו מפחיד והוא לא ירצה יותר לעלות לנו על האצבע. לכן, לפחות בחודש הראשון  – צריך לוודא ששום דבר לא יפחיד את התוכי בזמן שהוא נמצא על האצבע שלנו – לא רעש חזק, לא כלב או חתול או אדם שהוא לא מכיר ולא תנועות חדות מדיי.

בפעמים הבאות אפשר להניח כמויות קטנות יותר של אוכל מיוחד בצלחת השקופה – כדי שעדיין יתחשק לו לאכול עוד כשיסיים אותן. כך, נוכל לתת לו עוד קצת מהיד שלנו – כשהוא על גג הכלוב. אם הוא שבע ולא רוצה יותר להפסיק הכל ולנסות שוב כעבור מספר שעות. אם הוא חוזר לכלוב בכוחות עצמו – לא נורא, בפעם הבאה נסו להציע לו טרמפ לפני שיחזור לבד.

ביתר הזמן אפשר לשרוק לו ולדבר באהבה מרחוק, וכמובן לוודא ששום דבר לא יפחיד את התוכי יותר מדי כשאנחנו נמצאים בחדר, ובכלל.

 

שלושה דגשים:

1. את כל ניסיונות ההתחברות ובכלל כל פעם שאנחנו פותחים את הכלוב יש לוודא שהחלונות סגורים והווילונות והתריסים גם, ולהשגיח מפני סכנות נוספות בבית כמו כלבים וחתולים, ילדים קטנים שמתרוצצים, נורות חמות, אסלות פתוחות, אש כיריים, חומרי ניקוי וכו'. למידע על מה מסוכן לתוכים בבית כנסו לוידאו שלי כאן 

 

2. אם במקרה התוכי מגיע לרצפה – בטעות או בכוונה, לא משנה – תנו לו להסתובב קצת על הרצפה במידה וזה בטיחותי, אבל כעבור כמה דקות הציעו לו טרמפ על האצבע, כי אחרי שתוכי נמצא על הרצפה כמה דקות רצופות – זה הרגע שיש הכי הרבה סיכויים שהוא יעלה לנו על האצבע בגלל שתוכים לא אוהבים להיות על הרצפה יותר מדי זמן מהחשש שכלב או חתול יצליחו לצוד אותם. לכן, כשתוכי נמצא על הרצפה יותר מכמה דקות הוא כבר ממש מפוחד ורוצה לחזור לכלוב, ולא יודע איך – זה בדיוק הזמן הנכון להציע לו טרמפ לגג הכלוב – או לתוך הכלוב אם הוא עוד לא מכיר את גג הכלוב. זה הזמן שרוב הסיכויים שיסכים לעלות על האצבע\ יד שלנו. לכן נסו להיות מוכנים לכך ולשבח אותו במילים אוהבות ממש ברגע שהוא עולה על האצבע ומיד להחזיר אותו לכלוב ולא ללטף – הוא גם ככה מבוהל. כך התוכ ידע שידיים הן משהו נהדר שתמיד לוקח אותו לאן שהוא רוצה ולא למקום רע או למצב לא נעים. התוכי יזכור את העליה על היד שלכם לטובה ויחזור לעשות זאת בעתיד.

3. רק אחרי שבועיים אפשר להתחיל לנסות ללטף את התוכי כשהוא נמצא לנו על האצבע- אחרי שכבר עלה לנו על האצבע כמה וכמה פעמים וסומך עלינו. רוב התוכים אוהבים שמלטפים אותם בעורף – מאחורי הראש.

חלק ב'

טיפים שיעזרו לתוכי שלכם לחוש ביטחון

הרבה תוכים מפחדים מאנשים. זה טבעי, כי הם קטנים ואנחנו ענקיים ביחס אליהם, וגם לפעמים ניגשים אליהם בצורה לא נכונה. כדי לעזור לתוכי שלכם לסמוך עליכם, ולהיות רגוע לידכם, כתבתי רשימה של דברים שמומלץ לא לעשות , ולאחריה – רשימה של דברים שמומלץ כן לעשות. נתחיל ממה לא לעשות:

1. לא לשים את הכלוב של התוכי על הרצפה

(כלומר באופן קבוע, כשהתוכי נמצא בתוכו)
המקום היחיד שתוכי יכול להיות ולהישאר בו לאורך זמן – ברוגע – הוא כמטר ועשרים לפחות מעל לאדמה. זה בערך גובה של שולחן רגיל. תוכים מרגישים ביטחון בגובה – ולרוב מפחדים לישון על האדמה. זה יכול לגרום להם ללחץ נפשי גדול שמזיק לבריאות שלהם – וגם – משפיע על ההתנהגות שלהם לרעה. בנוסף, חשוב גם שצד אחד של הכלוב יהיה צמוד לקיר כלשהו, ועדיף בסלון, ולא בחדר כלשהו. כך, התוכי יתרגל לאנשים – כי רוב האנשים בבית נמצאים בסלון.

2. לא לרקוד או להשתולל ליד הכלוב או ליד התוכי

גם לא לגשת לכלוב של התוכי ולנעוץ בו מבטים – אפילו אם הילד או האח הקטן ממש רוצה לראות את התוכי מקרוב – זה מלחיץ את התוכי מאד, וגורם לו לפחד מאנשים. בעיקר אם זה חוזר על עצמו פעמים רבות. למעשה, זה גורם לתוכי לפחד מכם (פחד מוות ממש) עד כדי כך שהוא בהדרגה יתחיל לפחד מכם אפילו עוד יותר, ולכן יתחיל לנשוך מרוב פחד.

התוכי צריך להיות בטוח שבכל פעם שמתקרבים אליו, יש לכם כוונה טובה כלפיו. אז איך מראים לו את זה? בכל פעם שמתקרבים אליו אומרים את אותו משפט קצר בטון שמח, כמו למשל:"שלום תוכי יפה!" ומיד נותנים לו צ'ופר שהוא אוהב ולא רגיל לקבל בכלוב. כדי לדעת איזה צ'ופר כדי לתת, המשיכו לקרוא.

3. לא להעניש את התוכי

וגם: להיות היד הטובה' ולא 'היד המענישה'

גם אם התוכי נושך אתכם או צורח באופן מעצבן – זה מזיק מאד לצעוק על התוכי או להעניש אותו – לא רק שזה אף פעם לא פותר את הבעיה – אלא מחמיר אותה – זה גם עלול לגרום לתוכי להתקפת לב. לכן לעולם אין לתת מכות (גם לא מכות קטנות על המקור), לא להרעיד את היד כשהתוכי נמצא עליה (לא לעשות לו ״רעידת אדמה״), וגם לא לסגור אותו בכלוב כעונש – כי כך הוא יזכור שלעלות לכם על היד = סכנה לסגירה בכלוב. אז למה שיסכים לעלות על היד שוב? זה חשוב מאד שהכלוב לא יהיה מקום של עונש עבור התוכי, הכלוב צריך להיות מקום אהוב ובטוח עבור התוכי ולא עונש ותחושה רעה. התוכי צריך להרגיש שהיד שלכם היא יד טובה שתמיד לוקחת למקום טוב ואף פעם לא לוקחת אותו למקום רע, או מקום לא מוכר ולכן מפחיד. אם אתם אף פעם לא מענישים את התוכי בשיטות המיושנות והחמורות שתיארתי – וגם תמיד לוקחים את התוכי למקום שהוא רוצה להיות בו, והוא עדיין  נושך אתכם – הוא כנראה מאד מפחד מכם – ומוכרחים להזמין מטפל התנהגותי בתוכים במהרה.
( אותי או מטפל התנהגותי אחר) אחרת הפחד נוטה להחמיר. תוכי שמפחד יותר מדי זמן לרוב מת מדיכאון – כי הוא לא מקבל את הליטופים שהוא זקוק להם כחיה חברתית שזקוקה למגע. לכן חשוב מאד לטפל בפחד של תוכים בצורה מקצועית.

4. לא להציק לתוכי שמפחד מכם

אם התוכי מפחד מכם – כלומר בורח לכיוון השני, או פותח את הפה כדי לאיים בנשיכה ( התוכי אומר: ״אני מפחד ממך ואם לא תתרחק ממני אני אנשך אותך!׳״) – חשוב להתרחק ממנו כדי להראות לו שאתם מכבדים אותו, מכבדים את הפחד שלו – ולהתרחק ממנו לפחות שני מטרים למשך דקה. בדקה הזו, כשאתם שני מטרים ממנו, הפנו את המבט לרצפה, ותנו לו להרגיש שאתם לא מתעניינים בו בכלל. כך הוא יוכל להירגע, ולהאמין שאתם לא משוגעים שרק רוצים להציק לו או לטרוף אותו. כעבור דקה, כשהדופק שלו נרגע – אפשר נסות להתקרב שוב – עם צ׳ופר. חשוב שהצ׳ופר הזה יהיה משהו מיוחד שהתוכי לא מקבל בצלוחית שלו אף פעם. משהו מיוחד וטעים שהתוכי אוהב, ושהוא מקבל רק מכם – וכך הוא יקשר אליכם יותר ויותר.

כדי ללמוד מה כדאי לתת לתוכי שלכם כצ׳ופר, המשיכו לקרוא בסעיפים של * מה כן לעשות* שלמטה:)

5. לא לשים שני תוכים באותו כלוב

הם יכולים לריב עד פציעות ומוות! אם החלטתם להביא לתוכי שלכם חבר – מצויין – שימו אותם בשני כלובים שונים במשך שבועיים לפחות, התבוננו על ההתנהגות שלהם – ופנו למאלף תוכים להמשך ייעוץ.

*מה כן לעשות?*

האוכל שתוכים אוכלים משפיע על ההתנהגות שלהם. רוב האנשים עושים את הטעות הנפוצה ונותנים לתוכי שלהם בעיקר תערובות גרעינים. לצערי, בתערובות גרעינים יש בעיקר שומן, ואין בהן בכלל חלבון, סידן, פחמימות, ויטמינים ומינרלים. מזון בריא משפיע גם על הבריאות וגם על ההתנהגות של התוכי, ויכול לשפר את הביטחון העצמי שלו, ואת הביטחון שלו בכם,

לכן:

1. בבוקר, כשהתוכי רעב – הגישו לו הרבה סוגים של מזון טרי – לפחות משני צבעים שונים – ירוקים, וכתומים:

ירוקים: חתיכות קטנות של – ברוקולי, תרד, מנגולד, מלפפון, חסה)

כתומים: תפוז, אפרסק, גזר, דלעת, בטטה, גמבה.


בנוסף, חשוב לתת חלבון מקטניות מבושלות: גרגירי חומוס, עדשים, אפונה, שעועית, תירס;

או חלבון מהחי כמו חתיכת ביצה קשה, חתיכת עוף עם העצם – כן כן..

פחמימות: טוסט, פסטה מבושלת, לחם, קרקר

פירות: אפרסק, שזיף, בננה, דובדבן, שסק, אבטיח, מלון, הכל מותר!


אסור להאכיל: אבוקדו, שוקולד, עוגיות, קפה, תה, שוקו, קולה וכל מה שיש בו קופאין, קקאו או שומן/ סוכר רב מדי.

אם נתתם לתוכי שלכם את כל הדברים האלה והוא לא הסכים לאכול שום דבר חוץ מתערובת הגרעינים – השאירו לו את תערובת הגרעינים בכלוב – כי אם לא יאכל כלום חוץ ממנה – הוא ימות ברעב.

צלצלו מיד למאלף תוכים כדי שילמד אתכם איך ללמד את התוכי שלכם לאהוב מזון בריא.

בנוסף, תנו לתוכי שלכם *כופתיות* – כופתיות הן כמו ״בונזו״ של תוכים – יש בהן את כל אבות המזון והוויטמינים. אבל עד שהתוכי שלכם לומד לאהוב את הכופתיות האלה, תנו לו בכל יום את מה שהוא כן מסכים לאכול – וצלצלו מיד למאלף, כאמור, כדי שילמד את התוכי לאכול בריא.

דגש:

*לעולם אין לקחת לתוכי את הגרעינים מהכלוב – אם הוא לא אוכל מספיק מזון אחר* בריא יותר. אם התוכי שלכם לא מסכים לטעום כופתיות, אן פירות וירקות- חכו, ואל תיקחו לו את תערובת הגרעינים מהכלוב עדיין – כי אז הוא לא יאכל כלום וימות ברעב.
 

2. תנו לתוכי צ'ופר מיוחד *בכל פעם* שהוא עולה לכם על היד

אם התוכי שלכם לא מסכים לעלות לכם על היד כשהוא נמצא בכלוב/ על הכלוב- זה נורמלי. אל תכריחו אותו – זה יהרוס את היחסים בינכם. חכו לרגע שהוא יהיה על הריצפה – וכשהוא עולה לכם על היד מהרצפה – תנו לו צ׳ופר טעים.
חשוב מאד: תנו לו צ׳ופר טעים *בכל פעם שהוא עולה לכם על היד*.
כדי שיגיע לרצפה לעיתים יותר קרובות- הניחו על הריצפה כמה חתיכות של המזון שהוא הכי אוהב לאכול.

* הכינו מראש כמה צ׳ופרים שהתוכי אוהב במיוחד- כדי שתהיו מוכנים לתת לו *ברגע* שהוא עולה לכם על היד.

3.תנו לתוכי שלכם "טרמפ" לאן שהוא רוצה בכל פעם שהוא עולה לכם על היד

חשוב!! אם התוכי שלכם כבר עלה לכם על היד – אל תפספסו את ההזדמנות להראות לו שזה ממש מצויין ומשתלם! בנוסף לצ׳ופר הטעים- קחו אותו לאן ש*הוא* רוצה שיקחו אותו. יש תוכים שרוצים שיקחו אותם חזרה לכלוב.
יש תוכים שרוצים שיקחו אותם למקום אחר – ודאי אתם מכירים את התוכי שלכם הכי טוב ויודעים לאן היה רוצה שיקחו אותו. קחו אותו לשם! כי אחרת, הוא יתחרט שעלה לכם על היד ולא יעלה בפעם הבאה. הוא יגיד לעצמו: ״כל פעם שאני עולה על היד של מישהו – הוא לוקח אותי למקום שאני לא אוהב או לא מכיר! בחיים אני לא עולה על ידיים שוב!״
טיפ: רוב התוכים החששנים – מעדיפים שיקחו אותם – בחזרה אל גג הכלוב שלהם.

שלום חברים אוהבי תוכים יקרים,


בטח נתקלתם בהתלבטות אם כדאי לגזור לתוכי את הכנפיים או לא. בוידאו שהכנתי לכם כאן למטה אני מפרטת כמה סיבות חשובות שיעזרו לכם להחליט,
 

אבל לפני כן, הנה כמה דברים חשובים שלא אמרתי בוידאו:

* חוץ מתוכים מסוג דררה ירוקה וקוואקר, כל תוכי שבורח ועף החוצה מהבית *לא יוכל לשרוד לבד* וכנראה ימות.

לכן אם אתם לא בטוחים שתוכלו להשגיח שהחלונות והדלתות יהיו סגורים – עדיף לקצוץ את הכנפיים של התוכי – אבל – לגזור חלקית בלבד!

כלומר להשאיר לו שתיים שלוש נוצות תעופה – כדי שהתוכי יהיה מסוגל:

1. לנחות "נחיתה רכה" על הרצפה ולא להתרסק עליה כמו תפוח אדמה ולשבור את הראש..

2.אם הוא במקרה עף מהחלון שיוכל לברוח מחתולים וכלבים לפחות קצת עד שתבואו לקחת אותו. תוכי שהכנפיים שלו גזורות יותר מדי יחוסל ויטרף ברגע אחד..

 

אבל

תמיד עדיף לאמן את התוכי לבוא אליכם או לעוף אליכם עוד שהוא צעיר – וכך לא תצטרכו לגזור לו את הכנפיים אף פעם,

כי גם אם בטעות יעוף מהחלון – הוא יעוף חזרה אליכם כשתקראו לו. עם זאת – תמיד לשמור שלא יעוף החוצה! כי תמי יש סכנות בחוץ.

בנוסף…

 

זכרו שאם כבר גוזרים את הכנפיים של התוכי – אל תגזרו לו בחודש הראשון- רק אחרי שהתוכי למד קצת להשתמש בהן לשיווי משקל

– כלומר לא בחודש הראשון – תנו לתוכי שלכם קצת לדעת איך לתפעל את הכנפיים לצורך שיווי משקל בסיסי.

שיווי משקל  מתופעל על ידי חלקים חשובים במוח של התוכי שמוכרחים להיות מופעלים בתחילת החיים. ויש הסוברים שזה משפיע גם על יכולת הדיבור של התוכי בהמשך.

לסיכום:

1. אם כבר לגזור – לגזור חלקית בלבד

2. רק אחרי חודש לפחות, כלומר אחרי שהתוכי קצת למד להפעיל שיווי משקל

3. תכל'ס, עדיף לאלף תוכי לבוא אליכם מאשר לגזור – אבל תמיד תהשגיח שלא יברח.

4. גם לתוכי שהכנפיים שלו גזורות יש הרבה סכנות בבית, אז כנסו לוידאו שלי על סכנות לתוכים שחשוב להימנע מהן

למידע נוסף, סרטונים נוספים ותשובות לשאלותיכם כנסו לקבוצת הפייסבוק אילוף וטיפול התנהגותי לתוכים.

בהצלחה ובאהבה.

האם לגזור לתוכי כנפיים

מה לשים לתוכי בכלוב?

אז רובכם כבר יודעים כמה שתוכים זקוקים להעשרה סביבתית וחברתית כדי לא להשתגע בכלוב – או מחוצה לו – ולהיכנס דיכאון שמסכן את חיים..

 

אפילו אם הם נמצאים מחוץ לכלוב ולא בתוכו. העשרה סביבתית כוללת ענפים ללעיסה מעץ פרי כלשהו (ולכן לא רעילים , צעצועי לעיסה, משחקי אוכל (שהם צעצועי אתגר למציאת מזון מוחבא) , ואתגרים למוח ולגוף כמו שעשועי אילוף לטריקים.

העשרה חברתית היא קשר עם בני אדם שכוללת ליטופים וגם אילוף טריקים עם הרבה עידוד ופירגון מאיתנו ( כל הכבוד תוכי טוב!)  או – במקרה של תוכים שאינם האכלת יד – עם תוכים אחרים.

 

העניין הוא שתוכים שונים זקוקים להעשרה סביבתית וחברתית מסוג שונה!

למשל – תוכי מסוג  קוקטיל – שהתפתח באוסטרליה – רגיל לאכול בטבע מהקרקע – ולכן הוא יהנה יותר מצעצועים שתניחו בתחתית הכלוב,  מאשר תוכי מסוג אמזונה למשל – שיתעניין יותר בצעצועים שתתלו מעל לכלוב. כמובן שיש יוצאי דופן לכך,ויש הרבה קוקטיילים שישמחו לצעצועים שתתלו בדופן הכלוב למשל.  אבל זו דוגמא לשוני בין זני תוכים.

אז בואו נבדוק עכשיו סוגים נוספים של שוני, למשל שוני בגיל התוכי (תוכי צעיר לעומת תוכי בוגר) ודרך גידול התוכי ( האכלת יד או לא):

 

תוכי צעיר או תוכי בוגר?

תוכי צעיר זקוק להעשרה סביבתית מגוונת וצבעונית יותר מתוכי בוגר. לתוכי בוגר יש להניח בכלוב שניים- שלושה צעצועים בלבד:  צעצוע או שניים מעץ עבור לעיסה – שהתוכי יכול לפרק בהנאה עם המקור.  ו  "צעצוע-האכלה" אחד (כמו בוידאו המצורף כאן) . מחוץ או מעל לכלוב – אפשר לשים כמה צעצועים שאתם רוצים. פשוט כדי  שיוכל  לנוע בחופשיות בתוך כלוב מרווח ולא צפוף ועמוס מדי בצעצועים. תוכי צעיר גם זקוק למרווח תנועה בכלוב כדי לנוע בחופשיות אז גם עבורו רצוי שלא להעמיס את הכלוב יותר מדי – אז גוונו לו בצעצועים צבעוניים וקטנים שלא תופסים יותר מדי מקום ולהצמידם לסורגים כמה שיותר.

 

האכלת יד או לא האכלת יד –זו השאלה!

תוכי שאינו האכלת יד הוא תוכי שלא האכילו אותו בני אדם כשהיה גוזל צעיר –  אלא האכילו אותו הוריו הביולוגים (אימא ואבא התוכים המסוריםJ) לכן תוכי כזה יותר דומה באופיו לתוכים פראיים שאנחנו רואים בצמרות העצים-  שאין להם קשר עם בני אדם אלא בעיקר פחד מאיתנו. לכן תוכים כאלה יזדקקו להעשרה סביבתית הרבה יותר מגוונת ומעניינת מאשר תוכי שכן גדל בהאכלת יד. תוכים כאלה יזדקקו גם להעשרה *חברתית* אחרת – כלומר חברה של תוכים אחרים, נוספים איתם.  אבל שימו לב שאסור בשום אופן להכניס תוכי חדש לכלוב של התוכי שלכם לפני שהם הכירו אחד את השני במשך שבועיים לפחות והסתכלו אחד על השני משני כלובים שונים – וגם אז –  יש להיזהר ולהיעזר במאלף תוכים לפני שאתם מחברים בינהם סופית באותו הכלוב. אחרת, יתכנו ריבים אלימים ומסוכנים בינהם.

תוכי האכלת יד לעומת זאת, יזדקק להעשרה סביבתית וחברתית אחרת: יותר קשר אתכם, יותר להיות על הכתף, יותר ליטופים ודיבורים,


וגם שעשועי אילוף טריקים (לקלוע לסל, לעשות סיבוב) שבסופם הוא מקבל גם צ'ופר וגם פירגון ומילים טובות. לפחות שעה ביום. כל יתר הזמן – צעצועי האכלה, צעצועי פירוק ועוד.

בתוך הכלוב ומחוצה לו
תוכי לא ידידותי

יש תקווה לחיים מאושרים גם לתוכים שאינם ידידותיים לאנשים. הנה כמה טיפים:

תוכים שאינם ידידותיים לאנשים יכולים להיות:
1. תוכים פראיים, כלומר תוכים שאינם האכלת יד.
2.תוכים שהיו פעם האכלת יד אבל משהו קרה שהפחיד אותם ועכשיו הם מתנהגים בדיוק כמו תוכים פראיים.


לפעמים גם תוכים שלא ליטפו אותם הרבה זמן יכולים לשכוח את הקשר שלהם לבני אדם, ולפחד מהם מאד.

תוכים כאלה יהיו אומללים מאוד ולרוב ימותו מהר מבדידות ועצב, כי הם לא מקבלים מגע ואהבה מאף אחד, ואף אחד לא מוציא אותם מהכלוב. גם תוכים ששורקים ושרים מדי פעם יכולים להיות גם עצובים ובודדים מאד. למעשה, הם שורקים למישהו שלעולם לא מגיע:( אלא אם כן יש איתם בכלוב תוכים אחרים שאוהבים אותם – למשל כמו במקרה של זוג ציפורי אהבה וכו'.

חשוב לזכור שגם תוכים שיש להם אחד את השני עדיין זקוקים לתנועה ותעופה וחקירה של סביבה רחבה ככל האפשר. ולכן הם צריכים להתעופף בחופשיות בחדר לפחות פעמיים ביום, ולחקור את הסביבה שלהם. כן- אפשר וצריך לשחרר תוכים פראיים מהכלוב פעמיים ביום לפחות – אל דאגה – הם תמיד יחזרו לכלוב בעצמם כדי לאכול ולשתות, ואז אפשר לסגור אחריהם את דלת הכלוב עד התעופה הבאה. כן, כן – אני מבטיחה לכם שהם יחזרו לכלוב כדי לאכול ולשתות, לפחות פעם בשעה, כי תוכים רעבים וצמאים כל שעה בערך. אבל! חשוב מאד לשים לב ל -6 תנאים חשובים, כדי שיהיה אפשר לשחרר אותם מהכלוב. 6 התנאים שאפרט בהמשך הם כל כך חשובים כי תוכים שאינם ידידותיים לאנשים לא יסכימו לעלות על יד של בן אדם כדי לחזור לכלוב – ולכן הם צריכים לחזור בעצמם- וזה יכול להתאפשר רק אם תקפידו על 6 התנאים שאפרט בסוף המאמר הזה.


שלושת הדרכים שיש לנקוט כדי לאפשר לתוכי לא ידידותי להיות עדיין בריא ומאושר:

* ראשית יש להזמין מאלפ/ת תוכים הביתה כדי ללמוד איך אפשר להחזיר לתוכי את האמון והאהבה כלפנו בצורה הדרגתית, עדינה ונכונה, לפעמים יספיק מפגש אחד עם המאלפ/ת ולפעמים יותר.
אם זה לא מתאפשר לכם, מסיבה כספית או אחרת, או כי לפי בדיקת המאלפ/ת התוכי פראי מדיי, יש להשלים עם המצב שבו התוכי לעולם לא יסכים שתגעו בו – ולא לנסות יותר לגעת בו, כי תוכים יכולים גם למות מרוב פחד .. לכן, כדי שלתוכי בכל זאת יהיו חיים טובים, יש לבצע את שתי הפעולות הבאות (ולא רק אחת מהן):
* כמו שציינתי קודם- לשחרר אותו מהכלוב לתעופה חופשית בחדר כמה פעמים ביום – כאמור אין מה לדאוג הוא תמיד יחזור לבד לכלוב בתנאי שביצעתם את 6 התנאים לשחרור תוכי פראי/ לא ידידותי מהכלוב לתעופה חופשית, שיפורטו מיד למטה.
* לאמץ עוד תוכי שישמש לתוכי שלכם חברה ומגע ואהבה – כי מכם הוא כבר לא יכול לקבל מגע ואהבה, ותוכים שלא מקבלים מגע ואהבה עלולים למות מצער ובדידות. אל דאגה -עוד תוכי זה הרבה פחות רעש ושריקות, ברוב המקרים, כי יש להם אחד את השני, אז הם לא צריכים לקרוא לאף אחד. אבל! בשביל השידוך הנכון ומניעת מריבות בין התוכי החדש לתוכי הוותיק

 

חובה להזמין מאלפ/ת תוכים לפחות למפגש אחד כדי ללמוד על הדרך שבה ראוי להכיר בין שני התוכים. מדובר בהיכרות הדרגתית מאד, בהתחלה בשני כלובים נפרדים ורק אחר כך יש לקרב ולהתקדם לפי תוכנית שתיכתב על ידי המאלפ/ת. אין להכניס תוכי חדש לכלוב של התוכי הוותיק בבת אחת ובלי להיוועץ במאלפ/ת תוכים לפני כן!

 

6 התנאים לשחרור תוכי פראי מהכלוב לתוך הבית:

1. להזמין מאלף/ת תוכים כדי שיבחן אם התוכי שלכם יכול לצאת מהכלוב בכוחות עצמו מבחינה טכנית ומוטורית בסיסית- וכמובן ולחזור לכלוב לבד. הבדיקה הזו כוללת הערכה קוגניטיבית של התוכי – הערכת האינטליגנציה המוטורית של התוכי והערכת המרחב בחדר שבו הכלוב נמצא. בלי התנאים הבסיסיים אלה התוכי לא יצליח לצאת לבד מהכלוב וגם לא לחזור לבד לכלוב לעולם. הסיבה לחשיבות ההערכה המקצועית הזו היא שממש כמו אצל ילדים – לתוכים יש לפעמים מגבלות מוטוריות פסיכו-פיזיות שלא מאפשרות להם תנועות רגליים בסיסיות או למשל הערכת מרחב תנועה נכונה, כדי לזוז בכיוון הנכון מבלי ליפול ולשבור חלילה יד או רגל או עצם חזה.

2.שהדלת של החדר שבו נמצא הכלוב סגורה ושהסביבה בטוחה עבור התוכי: שהאסלות סגורות, החלונות בבית סגורים כולל וילונות או תריסים, אין גישה לסכנות כמו חיות אחרות או ילדים קטנים, אין בחדר תנורי חימום פועלים או כיריים, חוטי חשמל , חומרי ניקוי או דלי ספונג'ה מלא מים, צמחים או מאכלים שרעילים לתוכי כמו אבוקדו, שוקולד, תה או קפה.

3. שהתוכי יכול לראות את המים והאוכל שנמצאים בתוך הכלוב שלו ולהגיע אליהם בכוחות עצמו. ששום דבר לא יסתיר את המים והאוכל מעיני התוכי. בנוסף, לפעמים צריך לקנות סולם קטן של תוכים (בחנות חיות) – בעיקר לתוכים שהכנפיים שלהם קצוצות, כדי שהתוכי יוכל לטפס בחזרה לכלוב כשהוא צמא או רעב.

4. שהכנפיים של התוכי לא קצוצות קצר מדיי כי אז אם הוא ינסה להתעופף הוא עלול להתרסק באופן חד מדיי, כלומר הוא לא יצליח לנחות נחיתה רכה ולבלום התרסקות על הרצפה או על משטחים קשים ופוצעים.

5. שהאנשים שהוא מפחד מהם לא יהיו בסביבה בזמן שהוא ירצה לחזור לכלוב כי אז הוא יכול לפחד מהם ולהתחבא ולא לחזור לכלוב כשהם בסביבה. אז תנו לו מרחב אחרי חצי שעה- שעה שבו הוא הסתובב בחדר – תנו לו קצת להיות לבד ונסו להציץ מבלי שהוא רואה אתכם, בזמן שהוא אמור לחזור. כאמור, תוכי תמיד יחזור לכלוב כדי לאכול ולשתות – ואז, מהר מהר – אתם יכולים להזדרז ולסגור את הכלוב עד לפעם הבאה שתחליטו לשחרר את התוכי. נסו לעשות את זה בעדינות ובשקט. כדאי מאד לשחרר את התוכי לפחות שעתיים בכל יום ויום.

6. לוודא שאין לתוכי אפשרות לשתות או לאכול ממקום שאינו הכלוב שלו – כי אז לא תהיה לו סיבה לחזור לכלוב.

אם הצלחתם לשחרר את התוכי הפראי שלכם להסתובב בחדר לזמן מה, ואז הצלחתם שיחזור לכלוב וסגרתם את דלת הכלוב אחריו – אתם אלופים! כל הכבוד! הצלחתם לתת לציפור הנפש שלכם את החופש שהיא זקוקה לו כדי לפרוח. עשו זאת כמה שיותר פעמים ביום – אין שום הגבלה לכך!

סימני חלה אצל תוכים

תוכים נוטים להעלים סימני חולשה ומחלה כדי לא להיות מנודים מהלהקה. לכן תוכי חולה יעמיד פנים שהוא שמח ובריא: הוא יראה פעיל ואוכל ושותה גם אם הוא חולה מאד. לכן ברגע שאתם כן מבחינים בסממנים הבאים – סימון שהתוכי כבר ממש חולה ומוכרחים לרוץ לוטרינר כדי להציל את חייו. הנה כמה מהסממנים הנפוצים: עמידה בתחתית הכלוב, צואה מימית, נוצות תפוחות, רטיבות סביב הנחיריים, או סביב הטוסיק, משקל עודף, נוצות תפוחות. את נפיחות הנוצות רצוי לבדוק כשהוא לא רואה אותנו – כי כאמור הם עושים הצגה שהכל בסדר איתם. ניפוח הנוצות נועד לחימום הגוף כי כשתוכי חולה חום הגוף שלו יורד (בניגוד ליונקים רבים כמונו שאצלם החום עולה בעת מחלה).

 

לכן תוכי חולה מוכרח להיות כבר אצל וטרינר כי בניגוד לכלבים ולחתולים – תוכים יכולים למות מאד מהר מהרגע שיש איזה שהם סימנים לחולשה. אסור להם לא לאכול ולא לשתות הרבה זמן. אז

הנה מספר של וטרינר תוכים מצוין ברחובות שיכול להפנות אתכם לווטרינר תוכים באזור מגורכם: 08-9358535

 

בינתיים עד שתיקחו לווטרינר ( והכי מהר שאפשר):

  1. לשים אוכל ומים כרגיל

  2. לא לגעת בתוכי כדי לא להפחיד אותו – רוב התוכים מפחדים מאד כשבני אדם או חיות אחרות מתקרבים אליהם – בעיקר כשהם לא מרגישים טוב – וזה יכול להחמיר את הבעיה הרפואית שלהם כי הדופק עולה והסטרס מסוכן כשחולים – אפילו יותר מתמיד.

  3. לא להשמיע רעשים חזקים ליד התוכי, ולא לעשן בקרבתו ( זה מסוכן תמיד וכשהוא חולה – אפילו יותר)

תוכי משועמם

תוכים בנויים גנטית לחיים תוססים ועשירים, לשרוף המון קלוריות ואדרנלין מענג בשחקים, לתקשר ולהתרועע עם עשרות תוכים פעלתנים כמוהם, לעסוק כל היום בפעילות השרדותית וחברתית עשירה ושופעת דרמות ותפניות בלתי צפויות. דמיינו קייטנת "הישרדות" לילדים היפראקטיביים עם כישורי תעופה, ועם מלא חברים שאוהבים לתת "כיפים" באוויר. אלה הם החיים שהתוכים שלנו אמורים לחיות. איתנו, למרבה הצער, הם בכלוב רוב היום. לכן, בעיות התנהגות אצל תוכים הן מאד נפוצות, ולמשה הן מסייעות לתוכים לא למות משעמום:
 

–          מריטת נוצות עצמית
–          ניקור עצמי (עד זוב דם)
–          צווחנות
–          תוקפנות
–          לעסנות והרס חפצים
–          דיכאון (שמוביל למוות!)


במילים אחרות – אם אתם רוצים להיות אנושיים ומוסריים, או לכל הפחות בעלי תוכי בריא ושפוי, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות:

1. עץ לטיפוס וליקוט – מצאו או נסרו ענף שלם של עץ פרי כלשהו (רק לא אבוקדו), עם כמה שיותר הסתעפויות, והניחו לצד הכלוב, כך שלתוכי תהיה גישה אליו. על הענפים הדקיקים תוכלו לשפד גרגרי תירס (מקופסת שימורים זה בסדר) כדי שלתוכי יהיה מעין עץ הפתעות קטן, עליו יוכל לטפס לחפש ולמצוא מזון, כמו בטבע. שימו לב שהענף לא שייך להרדוף הנחלים (רעיל) או פיקוסים למינהם, ואינו מרוסס או צבוע, והורידו ממנו את כל העלים. לתוך הכלוב: ספקו סולמות, נדנדות ומקלות עמידה בגבהים ועוביים שונים.
 

2.  קרקרים –  תוכים הם לעסנים כפייתיים. הם חייבים לפרק משהו עם המקור החזק שלהם שעוצב בדיוק לכך. הפירוק והכרסום מאפשרים להם להרגיש מידה של שליטה על משהו, בעולם לא צפוי שכולו שפה זרה וסביבה לא טבעית (העולם שלנו).  הצמידו לו לכלוב "פתית", "פרכית אורז", "לחמית" אחת ליום שתהיה נגישה מתוך הכלוב ומחוצה לו.
 

3. תשומת לב –  1. דיבורים, ליטופים, גירודי-ראש 2. פינג פונג שריקות: התוכי שורק – אני משיב בשריקה וחוזר חלילה. עצם ההתמסרות הזו בצלילים מעלה לתוכים את רמת הסרוטונין, משפרת את מצב הרוח הכללי ועוזרת להם לישון בלילה. ההמלצה החמה היא להניח מגבת על החזה (למקרה ויעשה צרכים), להניח עליה את התוכי וכך ללטף ולהאכיל אותו. זה גם הרגע ללמד אותו את המילה הראשונה שלו. בכל פעם שהוא משמיע הברה – שבחו אותו ותנו לו גרעין חמנייה (ללא מלח).
 

4. אילוף בסיסי – בעיקר חינוך לצרכים. המטרה: האפשרות לשחרר את התוכי להסתובב בחדר בלי לחשוש מהפתעות קקי בכל מקום. אם התוכי ילמד לעשות צרכים אך ורק בכלוב שלו – תוכלו לאפשר לו לעופף בבית (תחת השגחה בלבד. יש לסגור את כל החלונות שלא יברח החוצה; לשמור מאש כיריים, לסגור את מכסי הסירים, את מכסה האסלה או כל איזור טביעה אפשרי, להרחיק מחומרי ניקוי וחומרים מסוכנים ולכסות חלונות שקופים בוילונות, בל ינסה לעבור דרכם וישבור את הראש). תוכי שמסתובב בבית הוא תוכי מועסק ומסופק.
 

5.  צעצועי אוכל – (לרכישה בחנויות חיות) אלה הם צעצועים שאפשר להכניס לתוכם גרעינים\ בוטנים או כל מה שאהוב על התוכי במיוחד. הצעצועים הללו מאתגרים את התוכי לחלץ מהם את המזון באופן שמפעיל איזור חשוב במוח שלו – האיזור הממונה על פיתרון בעיות. בכלל, החלק הארי במוחם של בעלי החיים מיועד לחיפוש מזון ומשאבים – למנוע מהם את הפעילות הזו ע"י הגשת רוב המזון על מגש של כסף היא פתח לבעיות התנהגות.
 

6. שעות שינה קבועות – עדיף להניח את הכלוב בחדר חשוך ולא לכסות את הכלוב. השעה: רצוי בחצות. השקמה: בשתים עשרה בצהריים, ובהדרגה (לא מיד לאור בוהק) להוציא אותו לסביבה מוארת ושופעת פעילות ביתית.

 

לרוב המכריע של התוכים שחיים איתנו יש "בעיות התנהגות" הנובעות ברוב המקרים משעמום ובדידות. כמעט כל תוכי שיצא לכם לראות בחברת אנשים הוא תוכי משועמם ובודד- לעיתים במידה שמסכנת את בריאותו הפיסית. ספקו לתוכי שלכם תעסוקה רבה ככל האפשר, דברו ולטפו אותו כמה שיותר – וקבלו תוכי מאושר, בריא, חייכן ודברן.
 

בהצלחה:)

בעיית התנהגות של תוכים

אפרת סימון - אילוף חיובי והומאני לחיות מחמד

shutterstock_1572973825.jpg
bottom of page